\v 26 ”אני מטביל רק במים,“ השיב יוחנן, ”אולם דעו ביניכם עומד אדם שלא פגשתם מעולם.
\v 27 למרות שהוא בא אחרי הוא היה לפני, ואיני ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו.“
\v 28 כל זה התרחש בכפר בית־עניה שעל חוף הירדן – במקום שבו נהג יוחנן להטביל.
\v 29 למחרת ראה יוחנן את ישוע בא לקראתו והכריז: ”הביטו! הנה שה האלוהים הנושא את חטאי העולם.
\v 30 אליו התכוונתי כשסיפרתי לכם שאחרי עומד לבוא אדם גדול ונעלה ממני, כי הוא היה לפני שהייתי אני.
\v 31 אני עצמי לא הכרתי אותו; אני באתי רק להטביל אנשים במים ולהצביע עליו לעם ישראל.“
\v 32 יוחנן סיפר להם שהוא ראה את רוח הקודש יורדת בדמות יונה ונחה על ישוע.
\v 33 ”לא הכרתי את ישוע לפני כן,“ חזר ואמר יוחנן, ”אולם כאשר אלוהים שלח אותי להטביל במים הוא אמר לי: ʼבראותך את רוח הקודש יורדת ונחה על איש, דע כי אותו אתה מבקש – זהו האיש שיטביל ברוח הקודש‘.
\v 34 אני ראיתי את רוח הקודש יורדת ונחה על האיש הזה, ולכן אני מעיד שהוא בן האלוהים.“
\v 35 למחרת שוב עמד יוחנן באותו מקום עם שניים מתלמידיו.
\v 36 בראותו את ישוע בא לקראתו הוא קרא: ”הנה שה האלוהים!“
\v 37 כששמעו שני התלמידים את קריאתו של יוחנן, פנו ללכת בעקבות ישוע.
\v 3 כשראתה אמו של ישוע כי אזל היין, פנתה אל בנה ואמרה: ”אזל היין.“
\v 4 אולם ישוע השיב: ”למה את אומרת לי את זה? עדיין לא הגיע זמני.“
\v 5 למרות תשובה זאת אמרה אמו של ישוע למשרתים: ”עשו כל מה שיגיד לכם לעשות.“
\v 6 ששה כדים גדולים מאבן עמדו שם; בכל כד אפשר להכיל מאה עד מאה־חמישים ליטר (אלה היו סוג הכדים שהיהודים השתמשו בהם למנהג הטהרה).
\v 7 ”מלאו את הכדים במים“, ביקש ישוע, והמשרתים מלאו את הכדים עד הסוף.
\v 8 ”הגישו מן המשקה לראש המסיבה“, המשיך ישוע, והם עשו כדבריו.
\v 9 ראש המסיבה לא ידע מאיפה היין, אבל המשרתים ידעו. כשטעם את המים שהפכו ליין, קרא לחתן ואמר:
\v 10 ”זהו יין משובח מאוד! בדרך־כלל מגיש המארח תחילה את היין המשובח, ולאחר ששתו כולם לרוויה וכבר לא מסוגלים להבחין כל כך בטעם, הוא מגיש את היין הזול. אבל אתה שמרת את היין המשובח לסוף!“
\v 11 הנס הזה בכפר־קנה היה הראשון שישוע חולל. הוא הביא את תלמידיו לידי אמונה בו.
\v 12 לאחר החתונה הלכו ישוע, אמו, אחיו ותלמידיו לכפר־נחום למספר ימים.
\v 13 חג הפסח התקרב, וישוע עלה לירושלים.
\v 14 הוא הלך לבית־המקדש ומצא שם סוחרי צאן, בקר ויונים (לצורך הקרבת הקרבנות) ומחליפי כספים.
\v 15 הוא לקח מספר חבלים, שזר אותם לשוט עבה וגירש משם את כל האנשים ואת הצאן והבקר; הוא פיזר לכל עבר את מטבעותיהם של החלפנים, והפך את שולחנותיהם.
\v 16 ישוע פנה אל סוחרי היונים וקרא: ”הוציאו מכאן את כל היונים, ואל תהפכו את בית אבי לשוק!“
\v 1-2 באחד הלילות בא אל ישוע נקדימון – מנהיג יהודי מכת הפרושים. ”רבי,“ פתח נקדימון, ”אנחנו יודעים כי אלוהים שלח אותך ללמד אותנו, שהרי איש אינו מסוגל לחולל את כל הנסים האלה ללא עזרת האלוהים!“
\v 5-6 בשעת הצהריים הגיע ישוע לעיר השומרונית סוכר, השוכנת מול חלקת האדמה שנתן יעקב אבינו ליוסף בנו, ובה באר יעקב. ישוע עייף מהדרך הארוכה ומהחום הכבד, וישב לנוח ליד הבאר.
\v 9 האישה תמהה על בקשתו הבלתי־רגילה וקראה: ”הרי יהודי אתה, ואילו אני שומרונית! אתה יודע שהיהודים אינם מתערבים עם השומרונים. כיצד אתה מבקש ממני לתת לך לשתות?“
\v 10 ”אילו ידעת מהי מתנתו של אלוהים ומי הוא האומר לך ʼתני לי לשתות‘, היית מבקשת ממני מים חיים והייתי נותן לך אותם!“ השיב ישוע.
\v 11 ”מאין לך מים חיים?“ תמהה האישה. ”הבאר הזאת עמוקה מאוד ואין לך דלי או חבל.
\v 12 מלבד זאת, האם גדול אתה מיעקב אבינו שנתן לנו את הבאר? יעקב עצמו, בני־ביתו וצאנו שתו מהמים האלה!“
\v 13 ”כל השותה מהמים האלה ישוב ויצמא,
\v 14 אולם מי שישתה מהמים שאני נותן, לא יצמא יותר לעולם! כי מים אלה יהיו בקרבו למעיין של מים חיים לחיי נצח.“
\v 15 ”באמת?“ קראה האישה בהתפעלות. ”אנא, תן לי מן המים האלה, כדי שלא אצמא יותר לעולם, ולא אצטרך ללכת את הדרך הארוכה הזאת לשאוב מים.“
\v 16 ”ברצון“, אמר ישוע. ”לכי קראי לבעלך, ושובו אלי שניכם.“
\v 18 ”כי חמישה בעלים היו לך, והגבר שאתו את חיה עכשיו אינו בעלך!“
\v 19 ”אדוני,“ קראה האישה בתימהון הולך וגובר, ”אני רואה שאתה נביא!
\v 20 אולי תוכל לומר לי מדוע אתם, היהודים, עומדים על כך שירושלים היא המקום היחיד לעבודת האלוהים, בעוד שאנחנו, השומרונים, טוענים שאבותינו עבדו אותו בהר גריזים הזה?“
\v 21-24 ”האמיני לי,“ השיב ישוע, ”המקום אינו חשוב! יבוא יום שלא תשתחוו לאלוהים כאן ולא בירושלים. חשוב לעבוד את האלוהים באמת ובתמים – מכל הלב ובהשראת רוח הקודש, כי זהו מה שאלוהים רוצה מאתנו. אלוהים הוא רוח, והמשתחווה לו צריך להשתחוות בהשראת רוח הקודש. אולם אתם, השומרונים, משתחווים בחוסר דעת כאשר אנחנו, היהודים, משתחווים למה שאנחנו יודעים. כי הישועה באה דרך היהודים.“
\v 2 ליד שער הצאן בירושלים הייתה ברכה שנקראת בעברית\f + \fr 5.2 \fl ה 2 \ft בארץ ישראל בתקופה הזו היהודים דיברו בעברית ובארמית. כאשר מופיע תעתיק ביוונית המקורית בברית החדשה, מלבד מקרים בודדים (התגלות ט 11, טז 16), הציטוט מובא בארמית ולא בעברית (גם כאשר כתוב שזה עברית). עובדה זו מומחשת במעשי השליחים א 19: ”הדבר הזה נודע לכל יושבי ירושלים ולפיכך נקרא אותו שדה בלשונם ʼחקל דמא‘, שפירושו שדה הדם“.\f* ”בית־חסדא“, וסביבה חמישה רציפים.
\v 3 על רציפים אלה שכבו חולים רבים, עיוורים, פיסחים, משותקים וכדומה (כשהם מחכים שהמים יסערו,
\v 4 כי מדי פעם ירד מלאך ה׳ אל הברכה והסעיר את המים, והחולה הראשון שנכנס אל המים לאחר מכן נרפא).
\v 5 בין החולים הרבים היה אדם שסבל ממחלתו במשך שלושים ושמונה שנים.
\v 6 ישוע הביט באיש ומיד ידע את משך מחלתו. ”אתה רוצה להירפא?“ שאל ישוע.
\v 7 ”איני יכול!“ השיב האיש בייאוש. ”אין מי שיעזור לי להיכנס למים בעת הסערה, ובזמן שאני מנסה להיכנס לברכה בכוחות עצמי, מישהו זריז ממני מקדים אותי ונכנס למים לפני.“
\v 8 ”קום, קפל את האלונקה שלך והתהלך!“ פקד ישוע.
\v 9 האיש נרפא מיד, עמד על רגליו, קיפל את האלונקה והלך לדרכו. מאחר שהמעשה התרחש בשבת,
\v 10 לא מצא הדבר חן בעיני היהודים.\f + \fr 5.10 \fl ה 10 \ft בברית החדשה כאשר משתמשים במונח ”היהודים“, לעתים הכוונה לכלל העם היהודי או לתושבי ירושלים והאזור, הרשויות היהודיות בירושלים, או למתנגדיו של ישוע. כאן, כמו ברוב המקרים בספר זה, הכוונה לרשויות של היהודים בירושלים.\f* ”אסור לך לשאת את האלונקה, כי שבת היום!“ קראו לעבר הנרפא.
\v 11 ”האיש שריפא אותי פקד עלי לקפל את האלונקה וללכת“, ענה האיש.
\v 12 ”מיהו האיש הזה?“ שאלו.
\v 13 אך הנרפא לא יכול היה להשיב להם, כי הוא בעצמו לא ידע מי הוא כי בינתיים נעלם ישוע בקהל הרב שהיה במקום.
\v 14 מאוחר יותר פגש ישוע את הנרפא בבית־המקדש ואמר לו: ”עתה, לאחר שהבראת, אל תמשיך לחטוא, פן יבוא עליך משהו יותר רע.“
\v 15 האיש הלך מהר וסיפר ליהודים כי ישוע הוא זה שריפא אותו.
\v 16 ואז החלו מנהיגי היהודים לרדוף את ישוע, מפני שחילל את השבת.
\v 17 אבל ישוע אמר להם: ”אבי לא הפסיק לעבוד עד עתה, ואני נוהג כמוהו!“
\v 18 דבריו עוררו עוד יותר את חמת מנהיגי היהודים, והם רצו להרגו לא רק על שום שחילל את השבת, אלא גם על שקרא לאלוהים ”אביו“, ובכך השווה את עצמו לאלוהים.
\v 19 ”הבן אינו יכול לעשות דבר בעצמו,“ אמר ישוע, ”הוא עושה רק מה שראה את אביו עושה, ובאותה דרך.
\v 20 כי האב אוהב את בנו ומלמד אותו את כל מעשיו, ואפילו מלמדו לעשות מעשים גדולים יותר מריפוי האיש הזה. אתם יודעים מדוע? כדי שתתפלאו ותשתוממו!
\v 21 הבן אף יקים מהמתים את מי שירצה, ממש כפי שעושה האב.
\v 22 האב לא ישפוט איש – הוא נתן לבנו את סמכות המשפט, כדי שכולם יכבדו את הבן כפי שהם מכבדים את האב.
\v 23 מי שאינו מכבד את הבן אינו מכבד גם את האב אשר שלח אותו.
\v 24 ”אני מבטיח לכם שכל השומע את דברי ומאמין באלוהים אשר שלח אותי, יחיה חיי נצח ולא יישפט על חטאיו לעולם, משום שהוא כבר עבר מהמוות לחיים.
\v 25 אני מבטיח לכם, יגיע הזמן, ולמעשה הוא כבר הגיע, שהמתים ישמעו את קולו של בן־האלוהים – וכל השומעים יחיו.
\v 26 כשם שלאב עצמו יש כוח המעניק חיים, כך גם לבן יש אותו כוח, שהוא מתנת האב.
\v 27 כבן־האדם יש לו זכות וסמכות לשפוט את חטאיהם של כל בני־האדם.
\v 28 אל תתפלאו על כך, כי יבוא הזמן שכל המתים ישמעו בקבריהם את קולו של בן האלוהים,
\v 29 והם יקומו מקבריהם – עושי הטוב לחיי נצח, ועושי הרע למשפט.
\v 30 ”איני שופט איש לפני התייעצות עם אבי; אני שופט רק לפי מה שהוא אומר לי. משפטי ישר וצודק, כי איני מבקש את טובת עצמי, אלא את רצון אבי שבשמים אשר שלחני.
\v 31 ”אם אני מעיד על עצמי, תאמרו שעדותי אינה מהימנה.
\v 32 אולם מישהו אחר מעיד עלי – יוחנן המטביל, ואני יודע שאפשר לסמוך על דבריו.
\v 33 אתם שלחתם את אנשיכם אל יוחנן כדי להקשיב לדבריו, ויוחנן אמר את האמת.
\v 34 אל תחשבו שאני זקוק לעדות בני־אדם; אני מספר לכם כל זאת רק כדי שתאמינו ותיוושעו.
\v 35 ”יוחנן הפיץ אור כנר דולק כדי להאיר לכם את הדרך, ולזמן קצר אף שמחתם להתענג על האור הזה.
\v 36 ברם יש לי עדות גדולה יותר מעדותו של יוחנן: המעשים שאני עושה. אלוהים אבי הטיל עלי לעשות את המעשים האלה, והם מוכיחים שהוא שלח אותי.
\v 37 האב עצמו מעיד עלי, למרות שמעולם לא שמעתם את קולו, ואת מראהו לא ראיתם.
\v 38 אולם דברו אינו שוכן בכם כלל, כי אתם מסרבים להאמין שאני שליחו.
\v 39 ”אתם דורשים בכתובים מתוך תקווה למצוא בהם חיי נצח, אך הכתובים מצביעים עלי!
\v 40 למרות זאת אינכם רוצים לבוא אלי כדי שאעניק לכם חיי נצח.
\v 46 לא שמישהו ראה את האלוהים; אני לבדי ראיתי אותו, שהרי הוא שלח אותי.
\v 47 ”אני אומר לכם באמת, כל המאמין בי יחיה חיי נצח.
\v 48 אני הוא לחם החיים.
\v 49 אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו.
\v 50 אולם מי שאוכל מלחם החיים, היורד מהשמים, יחיה חיי נצח ולא ימות.
\v 51 אנוכי לחם החיים היורד מהשמים; כל האוכל מהלחם הזה יחיה לנצח. אני נותן את בשרי כלחם כדי שהעולם יחיה.“
\v 52 ”איך הוא יכול לתת לנו לאכול את בשרו?“ החלו היהודים להתווכח ביניהם.
\v 53 ”אני אומר לכם ברצינות,“ המשיך ישוע, ”אם לא תאכלו את בשר המשיח ולא תשתו את דמו, אין לכם חיים בקרבכם!
\v 54 אולם כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון.
\v 55 כי בשרי הוא מזון אמתי, ודמי הוא משקה אמתי.
\v 56 כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי בי, ואני חי בו.
\v 57 כל הניזון ממני חי בזכותי, כשם שאבי החי שלח אותי ואני חי בזכותו.
\v 58 אני הלחם האמתי היורד מהשמים – לא כמו המן שאכלו אבותינו במדבר ומתו. כל האוכל את הלחם הזה יחיה לנצח.“
\v 59 ישוע לימד אותם דברים אלה בבית־הכנסת בכפר־נחום.
\v 60 אפילו תלמידיו אמרו: ”קשה לקבל את מה שהוא אומר. איך אפשר להאמין בזה?“
\v 61 ישוע חש בלבו שתלמידיו התלוננו על דבריו. ”מה מטריד אתכם?“ שאל אותם.
\v 62 ”מה תגידו אם תראו את בן־האדם עולה חזרה לשמים?
\v 63 רק רוח אלוהים מעניק חיים; בכוחו של האדם אין כל תועלת. הדברים שאמרתי לכם הם דברי רוח וחיים.
\v 64 אך בכל זאת יש ביניכם כאלה שאינם מאמינים.“ ישוע אמר זאת מפני שידע מראש מי לא יאמין בו ומי יסגיר אותו.
\v 65 ”משום כך אמרתי לכם שאיש אינו יכול לבוא אלי אלא אם זה מעשה מידי אלוהים“, הסביר ישוע.
\v 66 באותו יום עזבו אותו תלמידים רבים.
\v 67 ”האם גם אתם רוצים לעזוב אותי?“ שאל ישוע את שנים־עשר תלמידיו.
\v 68 ”אדוני, לאן נלך ולמי?“ קרא שמעון פטרוס. ”רק לך יש דברים של חיי נצח,
\v 69 ואנחנו יודעים ומאמינים שאתה קדוש האלוהים!“
\v 70 השיב להם ישוע: ”אני בחרתי בכם בעצמי – שנים־עשר במספר – ובכל זאת, אחד מכם הוא שטן.“
\v 71 הוא התכוון ליהודה בן־שמעון איש־קריות, אחד משנים־עשר התלמידים, שעמד להסגירו.
\c 7
\cp ז
\v 1 לאחר מכן חזר ישוע לגליל ועבר מכפר לכפר. הוא לא רצה לשוב ליהודה, כי מנהיגי היהודים שם רצו להרגו.
\v 2 בהתקרב חג הסוכות
\v 3 האיצו בו אחיו לעלות לירושלים לרגל החג. ”לך ליהודה, כדי שגם תלמידיך יראו את הנסים שאתה מחולל“, לעגו לו.
\v 4 ”איך אתה רוצה להתפרסם בעודך מסתתר כאן? אם אתה מחולל ניסים ונפלאות, גלה את עצמך לעולם.“
\v 5 גם אחיו לא האמינו בו.
\v 6 ”עדיין לא הגיע הזמן שאלך, אולם אתם יכולים ללכת בכל זמן שתרצו“, השיב ישוע.
\v 7 ”כי העולם אינו יכול לשנוא אתכם, אבל הוא שונא אותי, משום שאני מוכיח אותו במעשיו המושחתים.
\v 8 לכו אתם לחוג את החג בירושלים. איני הולך עתה, כי טרם הגיע זמני.“
\v 9 וישוע נשאר בגליל.
\v 10 אולם לאחר שהלכו אחיו הלך גם ישוע לירושלים, אם כי בסתר, כדי שלא יכירו אותו.
\v 11 בינתיים חיפשוהו המנהיגים בין החוגגים וחקרו: ”היכן הוא?“
\v 12 דעת הקהל הייתה חלוקה עליו; אחדים אמרו: ”הוא אדם נפלא!“ ואילו אחרים טענו: ”הוא רמאי!“
\v 13 אך איש לא העז להשמיע את דעתו עליו ברבים, מפחד מנהיגי היהודים.
\v 14 בעיצומו של החג הלך ישוע לבית־המקדש ולימד את העם.
\v 15 ”כיצד הוא יודע כל־כך הרבה?“ תמהו היהודים. ”הרי הוא לא למד אף פעם בבית מדרש!“
\v 16 ”איני מלמד אתכם את תורתי, כי אם את תורת האלוהים אשר שלחני“, השיב ישוע.
\v 17 ”מי שרוצה לעשות את רצון האלוהים יודע אם אני מדבר בשם אלוהים או בשם עצמי.
\v 18 מי שמשמיע את דעתו האישית מצפה לשבחים ותהילה, אולם מי שרוצה בכבוד שולחו הוא אדם ישר ונאמן.
\v 19 משה נתן לכם את התורה אבל איש מביניכם אינו מקיים את התורה. מדוע אתם רוצים להרוג אותי על הפרת התורה?“
\v 20 ”היצאת מדעתך“, קרא הקהל. ”מי רוצה להרוג אותך?“
\v 21 ”אני עשיתי נס אחד בשבת וכולכם התפלאתם והשתוממתם על כך“, אמר ישוע.
\v 22 ”אבל גם אתם עובדים בשבת! הרי אתם עושים ברית־מילה לפי מצוות משה, מצוה שניתנה לנו למעשה מהאבות וקדמה לתורת משה, גם בשבת.
\v 23 אם אתם מתירים קיום ברית־מילה בשבת, כדי לא להפר את התורה, מדוע אתם מתרגזים על שריפאתי מישהו בשבת?
\v 24 אל תשפטו רק לפי מה שאתם רואים בעיניכם, אלא בחנו ושפטו בצדק!“
\v 25 אחדים מתושבי ירושלים שאלו: ”האם אין זה האיש שהם רוצים להרוג?
\v 26 הנה הוא מדבר בציבור ואיש אינו פוגע בו. אולי מנהיגינו הגיעו למסקנה שהוא באמת המשיח!
\v 27 אולם כיצד ייתכן הדבר? הרי אנחנו יודעים מאין בא, ואילו המשיח אמור לבוא מאי־שם, ממקום בלתי ידוע.“
\v 28 ”ודאי שיודעים אתם מי אני ומאין באתי,“ קרא ישוע בקול בבית־המקדש, ”אבל דעו לכם שלא באתי אליכם על דעת עצמי, אלא נשלחתי על־ידי האלוהים שאותו אינכם מכירים.
\v 29 אולם אני מכיר אותו, כי אני בא ממנו והוא שלח אותי.“
\v 30 ההמון רצה לתפוס אותו, אך איש לא הרים עליו אצבע, כי טרם הגיע זמנו.
\v 31 אנשים רבים מן העם האמינו בישוע, ואמרו: ”לאילו ניסים מצפים אתם מהמשיח שאדם זה לא חולל?“
\v 32 כאשר נוכחו הפרושים כי העם נוטה להאמין בישוע, הם שלחו יחד עם ראשי הכוהנים סוכנים לתפוס אותו.
\v 33 אולם ישוע אמר להם: ”אני אהיה אתכם עוד זמן־מה, ואחר כך אחזור לשולחי.
\v 34 תחפשו אותי ולא תמצאוני, כי לא תוכלו לבוא אל המקום שאהיה בו.“
\v 35 היהודים נבוכו מדבריו. ”לאן הוא עומד ללכת?“ תמהו. ”אולי בכוונתו לעזוב את הארץ וללכת ללמד את היהודים בתפוצות או אף את הגויים!
\v 36 למה התכוון כשאמר כי נחפש אותו ולא נוכל למצוא אותו, ואף לא נוכל לבוא למקום הימצאו?“
\v 37 ביום האחרון והגדול של החג עמד ישוע וקרא בקול: ”כל הצמא שיבוא אלי וישתה!
\v 38 כי כמו שכתוב, המאמין בי, יזרמו מקרבו נהרות מים חיים.“
\v 39 ישוע התכוון לרוח הקודש שהמאמינים בשמו היו עתידים לקבל. עד לאותו זמן לא ניתן רוח הקודש, כי ישוע עדיין לא נתפאר ולא חזר לשמים.
\v 40 אנשים רבים בהמון קראו לאחר ששמעו את דבריו: ”הוא באמת הנביא!“
\v 41 אחרים קראו: ”זהו המשיח!“ היו שלגלגו: ”האם המשיח יבוא מהגליל?
\v 42 הלא כתוב כי המשיח יהיה מזרע דוד וכי יבוא מבית לחם, עיר דוד.“
\v 43 דעת הקהל עליו הייתה חלוקה.
\v 44 אחדים מהם רצו לתפסו, אך איש לא שלח בו יד.
\v 45 אנשי החוק שנשלחו לאסרו חזרו אל שולחיהם בידיים ריקות. ”היכן הוא? מדוע לא הבאתם אותו?“ שאלו הפרושים וראשי הכוהנים.
\v 46 ”הוא דיבר דברים נפלאים כל־כך; מעולם לא שמענו דברים כאלה!“ השיבו.
\v 47 ”גם אתם הלכתם שולל?“ כעסו הפרושים.
\v 48 ”האם ראיתם מישהו בינינו, המנהיגים או הפרושים, אשר מאמין כי הוא המשיח?
\v 49 רק ההמון מקרב העם הזה מאמין בו, כי הם אינם יודעים את התורה. ארורים הם!“
\v 50 נקדימון היה ביניהם; הוא זה שבא אל ישוע בלילה, וכששמע את דברי הפרושים אמר:
\v 51 ”האם תורתנו מתירה לנו לשפוט אדם לפני ששמענו מה בפיו וידענו מה שהוא עושה?“
\v 52 ”גם אתה מהגליל?“ שאלו בלעג. ”דרוש בכתובים וראה שאף נביא אינו בא מהגליל!“
\v 53 בזאת הם נפרדו והלכו איש לביתו.
\c 8
\cp ח
\v 1 ישוע הלך להר הזיתים,
\v 2 אולם למחרת בבוקר חזר לבית־המקדש. עד מהרה התאספו סביבו אנשים רבים והוא החל ללמד אותם.
\v 3 בעודו מלמד הביאו אליו הסופרים והפרושים אישה שנתפסה במעשה ניאוף, והעמידו אותה לפני הקהל.
\v 4 ”רבי, אישה זאת נתפסה במעשה ניאוף,“ אמרו,
\v 5 ”ותורת משה מצווה עלינו לרגום באבנים נשים כאלה. מה דעתך?“
\v 6 הם רצו לנסות את ישוע, שכן חיפשו סיבה להכשיל ולהרשיע אותו. אולם ישוע התכופף וצייר באצבעו על הקרקע.
\v 7 כשהאיצו בו הסופרים והפרושים להשיב לשאלתם, הזדקף ישוע ואמר: ”מי שלא חטא מעולם ישליך בה את האבן הראשונה!“
\v 8 הוא התכופף שוב והמשיך לצייר באצבעו על הקרקע.
\v 9 כל השומעים נמלאו בושה, ובזה אחר זה עזבו את המקום, מזקן עד צעיר, וישוע נותר לבדו עם האישה.
\v 10 ישוע נשא את ראשו וראה שנותר לבדו עם האישה. ”היכן מאשימיך? האם הרשיע אותך מישהו?“ שאל אותה.
\v 42 אולם ישוע המשיך: ”אילו אלוהים היה באמת אביכם, אזי הייתם אוהבים אותי, שהרי באתי אליכם מאת האלוהים. לא באתי על דעת עצמי – אלוהים שלח אותי.
\v 43 האם אתם יודעים מדוע אינכם מבינים את דברי? מפני שאינכם מסוגלים להקשיב לי.
\v 44 השטן הוא אביכם, ואתם רוצים לעשות את חפצו! הוא היה רוצח ונשאר רוצח; הוא שונא את האמת, כי אין בו שמץ של אמת; כל דבריו הם שקר בכוונה תחילה, שהרי הוא מלך השקרים.
\v 45 אינכם מאמינים לי משום שאני אומר את האמת.
\v 46 האם יכול מישהו מכם להוכיח אותי על איזשהו עוון? ואם אני אומר את האמת, מדוע אינכם מאמינים לי?
\v 47 ילדי האלוהים מקשיבים בשמחה לקול אביהם, אולם אתם אינכם מקשיבים, כי אינכם ילדי האלוהים!“
\v 48 ”בצדק קראנו לך שומרוני!“ קראו בחזרה בחימה. ”שד נכנס בך!“
\v 49 ”לא נכנס בי שד“, ענה ישוע. ”אתם לועגים ובזים לי רק מפני שאני מכבד את אבי.
\v 50 איני מבקש כבוד לעצמי, אולם אלוהים אבי דורש זאת למעני, והוא ישפוט את מי שאינו מאמין בי.
\v 51 אני אומר לכם ברצינות ובכנות: מי שישמע בקולי לא ימות לעולם!“
\v 52 ”עכשיו אנחנו בטוחים שנכנס בך שד“, אמרו לו. ”אפילו אברהם והנביאים מתו, ואילו אתה טוען שכל השומע בקולך לא ימות לעולם?
\v 53 האם אתה גדול וחזק מאברהם אבינו או מהנביאים? למי אתה חושב את עצמך?“
\v 54 ”אם אני מכבד את עצמי, אין לכך כל ערך“, אמר ישוע. ”אולם אבי מכבד אותי – כן, האב אשר אתם קוראים לו אלוהיכם
\v 55 למרות אינכם מכירים אותו. אולם אני מכיר אותו, ואם אכחיש זאת אהיה לשקרן כמוכם. אני באמת מכיר אותו ושומע בקולו.
\v 56 אברהם אביכם שש לראות את יום בואי; הוא ראה אותו ושמח.“
\v 57 ”איך יכולת לראות את אברהם?“ שאלו היהודים בחוסר אמון. ”לא מלאו לך עדיין חמישים שנה אפילו!“
\v 58 ”אמן אומר אני לכם, עוד לפני שאברהם נולד, אני הוא!“ השיב ישוע.
\v 59 דבריו עוררו את חמתם, והם החלו להשליך עליו אבנים. אולם ישוע נעלם מעיניהם, עבר על פניהם ויצא מהמקדש.
\c 9
\cp ט
\v 1 ישוע עבר בדרך וראה איש שהיה עיוור מלידה.
\v 2 ”רבי,“ שאלו תלמידיו, ”מדוע נולד האיש עיוור, בגלל חטאיו שלו או של הוריו?“
\v 3 ”לא בגלל חטאיו ולא בגלל חטאי הוריו“, השיב ישוע. ”אדם זה נולד עיוור על־מנת שאלוהים יוכל לגלות בו את כוחו וגבורתו.
\v 4 עלינו למהר לעשות לאור היום את מה שהטיל עלינו שולחי, כי תוך זמן קצר יבוא הלילה, ואז לא יוכל איש לעשות דבר.
\v 5 כל עוד אני בעולם, אני אור העולם – אני מעניק לו את אורי.“
\v 6 ישוע ירק על הארץ, עשה משחה מהרוק ומרח אותה על עיני העיוור.
\v 7 ”לך לשטוף את עיניך בבריכת השילוח“, אמר לו ישוע. העיוור הלך לשטוף את עיניו ושב למקום בעיניים פקוחות ובריאות.
\v 8 שכנים ואנשים שהכירו אותו כקבצן עיוור שאלו זה את זה: ”האם זהו אותו קבצן עיוור?“
\v 16 אחדים מהפרושים החליטו: ”האיש הזה, ישוע, אינו יכול לבוא מן האלוהים, מאחר שאין הוא שומר את השבת.“ אחרים טענו: ”אבל כיצד יכול אדם חוטא לחולל ניסים כאלה?“ מחלוקת קשה התפתחה ביניהם.
\v 24 שוב קראו היהודים לקבצן שהיה עיוור ואמרו: ”עליך להודות לאלוהים ולא לישוע, כי כולנו יודעים שהוא איש חוטא.“
\v 25 ”איני יודע אם הוא חוטא או לא,“ השיב הקבצן, ”אבל דבר אחד אני יודע: הייתי עיוור ועכשיו אני רואה!“
\v 26 ”מה הוא עשה? כיצד ריפא אותך?“ דרשו.
\v 27 ”כבר סיפרתי לכם. האם לא שמעתם? מדוע אתם מבקשים שאספר לכם בשנית, האם גם אתם רוצים להיות תלמידיו?“ שאל הקבצן.
\v 28 הם קללו אותו ואמרו: ”אתה תלמידו! אנחנו תלמידיו של משה רבנו!
\v 29 אנחנו יודעים שאלוהים דיבר אל משה, אבל איננו יודעים דבר על האיש הזה.“
\v 30 ”מוזר מאוד שאינכם יודעים דבר על אודות האיש שריפא את עיני“, השיב הקבצן.
\v 31 ”אנחנו יודעים כי אלוהים אינו שומע לקול הרשעים, אך הוא מקשיב ברצון לאלה שאוהבים אותו ושומעים בקולו.
\v 32 מאז בריאת העולם לא שמענו על אדם שריפא עיוורון מלידה.
\v 33 אילו אדם זה לא בא מאלוהים, הוא לא היה מסוגל לעשות מאומה!“
\v 34 ”ממזר שכמוך!“ קראו לעברו בזעם. ”אתה מתיימר ללמד אותנו?“ והם גרשוהו החוצה.
\v 35 כאשר שמע ישוע את הדבר, הוא פגש בקבצן ושאל אותו: ”האם אתה מאמין בבן האדם?“
\v 36 ”מיהו?“ שאל האיש. ”אני רוצה להאמין בו.“
\v 37 ”ראית אותו, והוא מדבר אליך כרגע“ השיב ישוע.
\v 38 ”כן, אדוני,“ קרא האיש, ”אני מאמין!“ והוא השתחווה לישוע.
\v 39 ”אני באתי לעולם לשם משפט – להעניק ראייה לעיוורים, ולהוכיח לאלה שחושבים את עצמם לפיקחים שהם למעשה עיוורים“, אמר ישוע.
\v 40 הפרושים שעמדו שם שאלו: ”האם אתה כולל אותנו בין העיוורים?“
\v 41 ”אילו הייתם עיוורים לא הייתם אשמים“, הסביר ישוע. ”אולם אתם טוענים שאתם רואים, ולכן אתם אשמים.“
\c 10
\cp י
\v 1 ”אני אומר לכם באמת,“ המשיך ישוע, ”מי שמסרב להיכנס למכלאת הצאן דרך השער, ובוחר להיכנס בדרך הצדדית, הוא גנב או שודד.
\v 2 האדם שנכנס דרך השער הוא רועה הצאן.
\v 3 השומר יפתח לו את השער, עדר הצאן ישמע ויכיר את קולו, והרועה יוביל את הצאן החוצה כשהוא נוקב בשם כל כבשה.
\v 4 הרועה הולך בראש והעדר נוהר אחריו, כי הוא מזהה את הרועה ומכיר את קולו.
\v 5 הצאן לא תלכנה אחרי אדם זר, אלא תברחנה מפניו, כי קולו אינו מוכר להן.“
\v 6 אלה ששמעו משל זה מפי ישוע לא הבינו למה התכוון,
\v 7 ולכן ישוע הסביר להם: ”אמן אני אומר לכם: אני השער של מכלאת הצאן.
\v 8 כל אלה שבאו לפני היו גנבים ושודדים, אולם הצאן לא שמעו בקולם.
\v 9 כן, אנוכי השער. הנכנסים דרכי יוושעו וימצאו מרעה עשיר בבואם ובצאתם.
\v 10 הגנב בא לגנוב, להרוג ולהשמיד, ואילו אני באתי להעניק חיים בשפע.
\v 11 ”אני הרועה הטוב, ורועה טוב מקריב את חייו למען צאנו.
\v 12 כאשר רועה שכיר יראה זאב מתקרב, הוא יברח ויעזוב את הצאן לאנחות, כי העדר אינו שייך לו, והזאב יחטוף ויפזר את הצאן.
\v 13 הרועה השכיר יברח, משום שאינו אלא שכיר ואין הוא דואג לצאן באמת.
\v 14 ”אני הרועה הטוב; אני מכיר את צאני והן מכירות אותי,
\v 15 כשם שאבי מכיר אותי ואני מכיר את אבי; ואני מקריב את חיי למען הצאן.
\v 16 יש לי עדר נוסף שאינו מהמכלאה הזאת. עלי להנהיג גם אותו, והצאן שומעות בקולי; כך יהיה עדר אחד ורועה אחד.
\v 17 ”אבי אוהב אותי משום שאני מקריב את חיי כדי שאקבל אותם חזרה.
\v 18 איש אינו יכול להרוג אותי ללא הסכמתי. אני מקריב את חיי מרצוני, מפני שיש לי זכות וכוח להקריב את חיי כשאני רוצה בכך, ואף זכות וכוח להשיבם לעצמי. אלוהים הוא המעניק לי זכות זאת.“
\v 19 דבריו אלה שוב גרמו למחלוקת בין מנהיגי היהודים.
\v 20 חלקם אמר: ”או שהוא יצא מדעתו, או שנכנס בו שד! מדוע אתם מקשיבים לו?“
\v 21 אחרים אמרו: ”הוא אינו נשמע כמי שנכנס בו שד. האם שד יכול לפקוח עיני עיוורים?“
\v 22 בחג החנוכה, בחורף,
\v 23 התהלך ישוע בבית־המקדש באגף הנקרא ”אולם שלמה“.
\v 24 היהודים הקיפוהו מכל עבר ושאלו: ”עד מתי בכוונתך לסקרן אותנו? אם אתה הוא המשיח, מדוע אינך אומר זאת בפירוש?“
\v 25 ”כבר אמרתי לכם, אבל לא האמנתם לי“, השיב ישוע. ”המעשים שאני עושה בשם אבי מאשרים זאת.
\v 26 אולם אינכם מאמינים לי, כי אינכם שייכים לצאני.
\v 27 אני מכיר את צאני, צאני מכירות את קולי והן הולכות אחרי.
\v 28 אני מעניק להן חיי נצח והן לא תאבדנה. איש לא יחטוף אותן ממני,
\v 29 כי אבי נתן לי אותן, והוא חזק וגיבור מכולם. משום כך לא יוכל איש לחטוף אותן ממני.
\v 30 אבי ואני אחד אנחנו!“
\v 31 שוב החלו מנהיגי היהודים להשליך עליו אבנים.
\v 32 ”הראיתי לכם הרבה מעשים טובים בשם אבי, איזה מהם גרם לכך שתשליכו עלי אבנים?“ שאל ישוע.
\v 33 ”איננו משליכים עליך אבנים בגלל המעשים הטובים שעשית, אלא בגלל שאתה מגדף את האלוהים; למרות שאתה אדם, אתה עושה את עצמך לאלוהים!“
\v 29 כל הנוכחים שמעו את הקול, אולם חלקם חשב שהיה זה קול רעם, וחלקם אמר שמלאך דיבר עם ישוע.
\v 30 ”הקול הזה היה למענכם ולא למעני“, אמר להם ישוע.
\v 31 ”עכשיו הגיע מועד משפטו של העולם, ושר העולם הזה (השטן) יגורש.
\v 32 וכאשר אנשא מן הארץ אמשוך אלי את כולם.“
\v 33 הוא אמר זאת כדי לרמוז להם כיצד ימות.
\v 34 ”אולם אנחנו למדנו מהתורה שהמשיח יחיה לנצח ולא ימות לעולם, אם כן מדוע אתה אומר שבן־האדם צריך להנשא מן הארץ? מי בן־האדם הזה?“ שאלו אותו.
\v 35 ”האור יישאר אתכם עוד זמן קצר בלבד“, אמר ישוע. ”על כן, תנצלו את העובדה הזאת והתהלכו באור כל עוד אתם יכולים, מפני שעם רדת החשכה לא תוכלו למצוא את דרככם.
\v 36 האמינו באור לפני שיהיה מאוחר מדי, כדי שגם אתם תהיו בני האור.“ לאחר שסיים את דבריו הלך לדרכו, והם לא ראו אותו.
\v 37 על־אף הניסים הרבים שחולל ישוע, אנשים רבים לא האמינו שהוא המשיח.
\v 2 בבית אבי מעונות רבים, ואני הולך להכין לכם מקום. לולא היה הדבר נכון, לא הייתי מספר לכם זאת.
\v 3 לאחר שהכול יהיה מוכן אחזור ואקח אתכם אלי, כדי שתהיו תמיד במקום שבו אני נמצא.
\v 4 אתם יודעים לאן אני הולך וכיצד להגיע לשם.“
\v 5 ”לא, איננו יודעים לאן אתה הולך“, קרא תומא. ”כיצד אתה מצפה שנדע את הדרך?“
\v 6 אולם ישוע ענה: ”אני עצמי הדרך, האמת והחיים. איש אינו יכול לבוא אל האב אלא באמצעותי.
\v 7 אילו ידעתם מי אני, הייתם יודעים גם מיהו אבי. מעתה ואילך אתם מכירים אותו וגם ראיתם אותו.“
\v 8 ”אדוני, הראה לנו את האב ונסתפק בכך“, ביקש פיליפוס.
\v 9 אולם ישוע השיב: ”פיליפוס, לאחר שהייתי אתכם במשך כל הזמן הזה, עדיין אינך יודע מי אני? מי שראה אותי ראה את אבי, אם כן מדוע מבקש אתה לראותו?
\v 10 האם אינך מאמין שאני חי באבי, ושאבי חי בי? אין אלה המילים שלי, כי אם של אבי השוכן בקרבי והפועל דרכי.
\v 11 ”האמינו לי שאני חי באבי ואבי חי בי; האמינו לי לפחות בזכות הנסים והנפלאות שחוללתי.
\v 12 אני אומר לכם בכנות וברצינות: כל מי שמאמין בי יוכל לעשות את כל מה שאני עושה, ואף הרבה יותר מזה, כי אני הולך אל אבי.
\v 13 אעשה למענכם כל מה שתבקשו בשמי, כדי שהאב יכובד בבנו.
\v 14 אכן, אעשה את כל מה שתבקשו בשמי.
\v 15 ”אם אתם אוהבים אותי, שמעו בקולי;
\v 16 ואני אבקש מאבי שיתן לכם יועץ אחר שלא יעזוב אתכם לעולם –
\v 17 את רוח הקודש והאמת. רוב האנשים בעולם אינם יכולים לקבל את רוח הקודש, מפני שאינם מכירים אותו ואינם מעונינים בו כלל. אולם אתם מכירים אותו, כי עתה הוא נמצא אתכם ובקרוב אף ישכון בקרבכם.
\v 18 לא אעזוב אתכם כיתומים; אני אחזור אליכם.
\v 19 בעוד זמן קצר העולם כבר לא יראה אותי, אך אתם תראו אותי, כי אני חי וגם אתם תחיו.
\v 20 ביום ההוא תדעו שאני שוכן באבי, אתם שוכנים בי ואני בכם.
\v 21 כל השומע בקולי אוהב אותי; על כן אבי ואני נאהב אותו, ואני אתוודע אליו.“
\v 22 יהודה תלמידו (לא איש־קריות) פנה אליו: ”אדוני, מדוע רוצה אתה להתוודע אלינו בלבד, אל תלמידיך, ולא אל העולם כולו?“
\v 23 ”מפני שאגלה את עצמי רק למי שאוהב אותי ושומע בקולי“, השיב ישוע. ”גם אבי יאהב את מי שאוהב אותי, ואנחנו נשכון בתוכו.
\v 24 מי שאינו שומע בקולי אינו אוהב אותי. זכרו, אין אלה דברי, כי אם דברי אבי אשר שלחני.
\v 25 אני אומר לכם דברים אלה כל עוד אני נמצא אתכם.
\v 26 כאשר אבי ישלח בשמי את המנחם, את רוח הקודש, הוא ילמד אתכם דברים רבים ויזכיר לכם כל מה שאמרתי.
\v 27 ”אני משאיר לכם שלווה ושלום. לא לפי מושגי העולם, אלא שלומי שלי. לכן אל תפחדו ואל תדאגו.
\v 28 זכרו את מה שאמרתי לכם: אני הולך עכשיו, אולם אשוב אליכם. אם אתם באמת אוהבים אותי, תשמחו לשמוע שאני חוזר אל אבי, כי הוא גדול ממני.
\v 29 אני מספר לכם את כל הדברים האלה לפני התרחשותם, כדי שתאמינו בי כאשר הם יתרחשו.
\v 30-31 ”לא נותר לי זמן רב לדבר אליכם, כי שר הרשע של העולם הזה מתקרב. הוא אינו יכול לגבור עלי, אך על העולם לדעת שאני אוהב את אבי; משום כך אני עושה כל מה שאבי מצווה עלי. הבה נלך מכאן.“
\v 7 ”לפי תורתנו עליו למות,“ קראו היהודים, ”כיוון שקרא לעצמו בן־האלוהים.“
\v 8 לשמע דברים אלה גבר פחדו של פילטוס.
\v 9 הוא החזיר את ישוע לבית־הממשל ושאל אותו: ”מאין אתה?“ אולם ישוע לא ענה דבר.
\v 10 ”מדוע אינך עונה לי?“ שאל פילטוס. ”הרי אתה יודע כי יש בכוחי לצלוב אותך או לשחרר אותך!“
\v 11 אבל ישוע השיב: ”לולא קיבלת רשות מלמעלה, לא היית יכול לעשות לי דבר. לכן אשמת המסגירים אותי גדולה מאשמתך.“
\v 12 כששמע פילטוס דברים אלה ניסה לשחרר את ישוע, אולם היהודים התנגדו ואמרו: ”אם תשחרר אותו תגלה חוסר נאמנות לקיסר, מפני שכל העושה עצמו למלך מורד בקיסר!“
\v 13 לשמע דברים אלה שוב הוציא פילטוס אליהם את ישוע, והוא עצמו התיישב על כסא המשפט, במקום שנקרא: ”רצפה“ או ”גבתא“.
\v 23-24 לאחר שצלבו החיילים את ישוע הם חילקו את בגדיו בין ארבעתם. ”מה נעשה בכותונת?“ שאלו איש את רעהו. הם לא רצו לקרוע אותה, משום שהייתה עשויה מאריג ללא תפרים. ”נערוך הגרלה ונראה מי יזכה בה“, החליטו. מעשה זה קיים את הנבואה מתהלים:\f + \fr 19.23-24 \fl יט 23-24 \ft תהלים כב 19.\f* ”יחלקו בגדי להם, ועל לבושי יפילו גורל.“ כך עשו החיילים.
\v 31 הואיל והיה ערב שבת, לפני שבת של פסח, לא רצו מנהיגי היהודים להשאיר את הגופות על הצלבים למשך השבת. על כן ביקשו מפיליטוס לשבור את עצמות רגליהם של הנצלבים, כדי להחיש את מותם וכדי שאפשר יהיה להוריד את הגופות.
\v 32 החיילים באו ושברו את רגלי השניים שנצלבו לצדי ישוע.
\v 33 כשניגשו אל ישוע נוכחו שהוא כבר מת, ולכן לא שברו את עצמות רגליו.
\v 34 אחד החיילים דקר את צידו בחנית, ומיד יצאו דם ומים מגופו.
\v 35 זה שראה את כל זאת יודע שדבריו נכונים, והוא מספר לכם אותם כדי שתאמינו גם אתם.
\v 15 ”מדוע את בוכה? את מי את מחפשת?“ שאל אותה ישוע. מרים חשבה אותו לשומר הגן ולכן התחננה לפניו: ”אם אתה זה שלקח את אדוני, אנא, אמור לי היכן שמת אותו כדי שאוכל לקחתו.“
\v 16 ”מרים!“ קרא ישוע. היא פנתה להביט בו וקראה: ”רבי!“
\v 6 ”אם תשליכו את הרשת לימין הסירה תלכדו דגים רבים“, אמר ישוע. הם עשו כדבריו, ודגים רבים כל־כך נלכדו ברשת, עד שלא היה להם כוח להעלות את הרשת חזרה לסירה.
\v 7 התלמיד שהיה אהוב על ישוע אמר לפטרוס: ”זהו האדון!“ כאשר שמע פטרוס את דבריו, לבש את חולצתו שהסיר קודם לכן, וקפץ למים.
\v 8 ואילו יתר התלמידים הפליגו לחוף שהיה במרחק מאה מטר בערך, ואיתם הרשת המלאה בדגים.
\v 9 כשעלו לחוף ראו מדורה שעליה נצלים דגים, ובצד היה לחם.
\v 10 ”הביאו כמה מהדגים שלכדתם“, ביקש ישוע.
\v 11 שמעון פטרוס משך את הרשת ליבשה, וכאשר ספר את השלל הוא מנה 153 דגים גדולים. למרות מספרם ומשקלם לא נקרעה הרשת!
\v 12 ”בואו, איכלו ארוחת בוקר“, הזמינם ישוע. איש מהם לא העז לשאול אותו אם הוא באמת האדון, כי כולם היו בטוחים בכך.
\v 13 ישוע הגיש להם את הלחם והדגים.
\v 14 זאת הייתה הפעם השלישית שבה נגלה אליהם ישוע לאחר שקם מהמתים.
\v 15 לאחר ארוחת הבוקר שאל ישוע את שמעון פטרוס: ”שמעון בן־יונה, האם אתה אוהב אותי יותר מכל אלה?“ ”כן,“ השיב פטרוס, ”אתה יודע שאני אוהב אותך.“ ”אם כן, רעה את טלאי“, אמר ישוע.
\v 16 ישוע שאל אותו שנית: ”שמעון בן־יונה, האם אתה באמת אוהב אותי?“ ”כן, אדוני, אתה יודע שאני אוהב אותך“, השיב פטרוס שנית. ”אם כן, נהג את צאני“, אמר ישוע.
\v 17 ישוע שאל פעם שלישית: ”שמעון בן־יונה, האם אתה באמת אוהב אותי?“ פטרוס נעצב משאלתו החוזרת של ישוע ואמר: ”אדוני, הכול אתה יודע. אתה יודע שאני אוהב אותך.“ ”אם כן, רעה את צאני“, חזר ישוע על בקשתו.