\v 6 ʼואתה, בית־לחם בארץ יהודה, אינך צעיר באלופי יהודה, כי ממך יצא מושל אשר ירעה את־עמי ישראל‘. “
\v 7 הורדוס הזמין את חוזי־הכוכבים לפגישה סודית, ושאל אותם מתי בדיוק ראו לראשונה את הכוכב.
\v 8 לאחר מכן אמר להם: ”לכו לבית־לחם וחפשו את הילד. כשתמצאו אותו, שובו אלי והודיעו לי זאת, כדי שאוכל גם אני ללכת להשתחוות לו.“
\v 9 לאחר הפגישה עם המלך יצאו חוזי־הכוכבים לדרך, ולפתע הכוכב שראו במזרח הופיע לנגד עיניהם. הם הלכו בעקבות הכוכב עד שנעמד בדיוק מעל המקום שבו היה התינוק.
\v 10 הם שמחו מאוד.
\v 11 כשנכנסו חוזי־הכוכבים אל הבית שבו היה התינוק ומרים אמו, נפלו לפניו, השתחוו לו, ולאחר מכן פתחו את חבילותיהם ונתנו לו מתנות: זהב, לבונה ומור.
\v 12 בינתיים הזהיר אותם אלוהים בחלום שלא לחזור אל הורדוס, ומשום כך שבו חוזי־הכוכבים לארצם בדרך אחרת.
\v 13 לאחר שעזבו, נגלה מלאך ה׳ ליוסף בחלום ואמר: ”קום, ברח למצרים עם התינוק ועם אמו, והישאר שם עד שאומר לך לחזור, כי הורדוס רוצה להרוג את הילד.“
\v 14 באותו לילה יצא יוסף עם מרים ועם הילד למצרים,
\v 16 כשהורדוס הבין שחוזי־הכוכבים התחמקו ממנו, הוא מאוד כעס. הוא שלח חיילים לבית־לחם וציווה עליהם להרוג כל ילד זכר עד גיל שנתיים (כי החוזים סיפרו לו שראו את הכוכב כשנתיים קודם לכן), בבית לחם עצמה ובכל כפרי הסביבה.
\v 4 בגדיו היו עשויים שער גמלים והייתה לו חגורת עור; הוא נהג לאכול ארבה ודבש־בר.
\v 5 אנשים מירושלים, עמק־הירדן וכל אזור יהודה יצאו למדבר כדי לשמוע את דבריו,
\v 6 ולאחר שהתוודו על חטאיהם, יוחנן הטביל אותם בנהר הירדן.
\v 7 אולם כשראה יוחנן שפרושים וצדוקים רבים באים להיטבל, הוא דחה אותם. ”בני נחשים אתם!“ אמר להם יוחנן. ”מי אמר לכם שתוכלו להימלט מהעונש שה׳ עתיד להביא עליכם?
\v 8 לפני שתיטבלו אתם חייבים להוכיח במעשים שבאמת התחרטתם על חטאיכם.
\v 9 אל תחשבו בלבכם: ʼאלוהים לא יעניש אותנו כי אנחנו יהודים, בני אברהם‘. הרי אלוהים יכול לעשות מהאבנים האלה בנים לאברהם!
\v 10 ”כבר עכשיו מוכן גרזן המשפט של אלוהים לכרות כל עץ חסר תועלת שאינו נושא פרי. עצים חסרי תועלת ייכרתו ויישרפו!
\v 11 ”אני כרגע מטביל במים את אלה שבאמת מתחרטים על מעשיהם הרעים, אולם בקרוב יבוא אדם גדול ונעלה ממני שאני לא ראוי אפילו לשאת את נעליו, והוא יטביל אתכם ברוח הקודש ובאש.
\v 12 הוא יפריד בין המוץ לבין גרגירי החיטה – את המוץ ישרוף באש נצחית, ואילו את החיטה ישמור באסם.“
\v 13 באותו זמן בא ישוע מן הגליל אל נהר הירדן, כדי להיטבל על־ידי יוחנן.
\v 14 יוחנן ניסה לשכנע אותו ואמר: ”אתה צריך להטביל אותי, ולא אני אותך!“
\v 15 אולם ישוע עמד על דעתו ואמר: ”הטבל אותי, בבקשה. עלי לעשות את כל הדרוש.“ ויוחנן הטביל אותו.
\v 16 מיד לאחר הטבילה, כשישוע יצא מהמים, השמים נפתחו מעליו והוא ראה את רוח אלוהים יורדת עליו בדמות יונה.
\v 17 קול קרא מהשמים: ”זהו בני אהובי, ובו אני חפץ.“
\c 4
\cp ד
\v 1 לאחר מכן, הרוח הובילה את ישוע אל המדבר כדי שהשטן ינסה אותו שם.
\v 2 במשך ארבעים יום וארבעים לילה ישוע לא אכל מאומה, ולבסוף היה רעב מאוד.
\v 3 ”אם אתה באמת בן־אלוהים,“ אמר לו השטן, ”צווה על האבנים האלה להפוך לכיכרות לחם!“
\v 19 ”בואו אחרי!“ קרא להם ישוע. ”אני אעשה אתכם לדייגי אדם!“
\v 20 שני האחים עזבו מיד את הרשתות שלהם והלכו אחריו.
\v 21 לא הרחק משם ראה ישוע עוד שני אחים, יעקב ויוחנן, יושבים בסירה עם אביהם זבדי, ומתקנים את רשתותיהם הקרועות. ישוע קרא גם להם,
\v 22 והשניים הפסיקו מיד את עבודתם, עזבו את אביהם והלכו אחריו.
\v 23 ישוע הסתובב בכל הגליל ולימד בבתי־הכנסת; בכל מקום בישר את החדשות הטובות על מלכות השמיים וריפא כל מיני מחלות.
\v 24 השמועות על הניסים שחולל פשטו מעבר לגבולות הגליל, וחולים באו אליו להירפא אפילו מסוריה. הובאו אליו אנשים אחוזי־שדים, מטורפים ומשותקים, וישוע ריפא את כולם.
\v 25 לכל מקום שהלך, הלכו אחריו המונים: מהגליל, מחו״ל, מירושלים, מיהודה ואף מעבר הירדן.
\v 17 ”אל תחשבו שבאתי לבטל את תורת משה או את אזהרותיהם של הנביאים; באתי לקיים ולמלא אותן!
\v 18 אני אומר לכם בכל הכנות והרצינות: מצוות התורה תישארנה בתוקף עד שיתקיים הכול.
\v 19 מי שיעבור על המצווה הקטנה ביותר או שיעודד אחרים לעשות זאת, הוא יהיה קטן במלכות השמים. ואילו מי שילמד את תורת ה׳ ואף יקיים את מצוותיה, יהיה גדול במלכות השמים.
\v 20 ”אולם אני מזהיר אתכם: אם לא תהיו טובים יותר מהפרושים והסופרים, לא תוכלו להיכנס למלכות השמיים.
\v 21 ”תורת משה אומרת: ʼלא תרצח‘, והרוצח יחויב לדין.
\v 22 אולם אני אומר לכם שאם אדם אף כועס על אחיו, עליו לעמוד לדין. גם מי שיקרא לחברו ʼאידיוט!‘ עליו לעמוד לדין, ואם יקלל את חברו הריהו בסכנת גיהינום!
\v 23 לכן אם אתה עומד לפני המזבח בבית־המקדש ומביא קורבן לה׳, ולפתע אתה נזכר שלאחד מחבריך יש דבר מה נגדך,
\v 24 השאר את קורבנך לפני המזבח, מהר אל חברך ובקש את סליחתו. לאחר מכן חזור לבית־המקדש והקרב את הקרבן לה׳.
\v 25 התפייס מהר עם אויבך, אחרת יהיה מאוחר מדי והוא יסגירך לידי החוק, ואז ישליכו אותך לכלא –
\v 26 שם תישאר עד שתשלם את האגורה האחרונה!
\v 27 ”תורת משה אומרת: ʼלא תנאף‘.
\v 28 אולם אני אומר לכם: כל מי שמסתכל על אישה בתאווה, כאילו נאף אותה בלבו.
\v 29 משום כך, אם עינך גורמת לך לחשוק ולחמוד, עקור והשלך אותה. מוטב שתאבד חלק מגופך, מאשר שיושלך כל גופך לגיהינום.
\v 30 ואם ידך – ולו גם הימנית – גורמת לך לחטוא, קצץ והשלך אותה! מוטב כך, מאשר למצוא את עצמך בגיהינום.
\v 31 ”תורת משה אומרת שאם איש רוצה לגרש את אשתו, עליו לתת לה ספר כריתות, וזה הכל.
\v 32 אולם אני אומר שאיש המגרש את אשתו מלבד במקרה שבגדה בו, גורם לכך שתנאף אם תינשא בשנית. גם מי שיתחתן איתה לאישה נחשב לנואף!
\v 33 ”התורה אומרת שאם נשבעת, עליך לקיים את שבועתך.
\v 34 ואילו אני אומר: אל תישבע כלל! אל תאמר: ʼאני נשבע בשמים‘, כי כסא ה׳ נמצא בשמים.
\v 35 אם אתה נשבע ʼבארץ‘, אתה נשבע למעשה בהדום רגליו של אלוהים. כמו כן אל תישבע ʼבירושלים‘, כי היא ʼקרית מלך רב‘.\f + \fr 5.35 \fl ה 35 \ft תהלים מח 3\f*
\v 39 ואילו אני אומר לכם: אל תתקוממו נגד מי שעושה רע נגדכם. אם מישהו סוטר לך על הלחי, הושט לו גם את הלחי השנייה.
\v 40 אם דורשים ממך בבית המשפט לתת את חולצתך, תן להם גם את מעילך.
\v 41 אם חייל כופה עליך לשאת את תרמילו קילומטר אחד, שא אותו שני קילומטרים.
\v 42 תן למי שמבקש ממך, ואל תדחה את מי שרוצה ללוות ממך כסף.
\v 43 ”שמעתם שנאמר: ʼואהבת לרעך, ושנאת את אויבך‘.
\v 44 אולם אני אומר: אהבו את אויביכם והתפללו בעד אלה שרודפים אתכם,
\v 45 כי כך תהיו בנים לאביכם שבשמים. שהרי אלוהים נותן את אור השמש גם לטובים וגם לרעים, ואף את הגשם הוא מוריד על צדיקים ועל רשעים כאחד.
\v 46 אם אתם אוהבים רק את אלה שאוהבים אתכם, מה מיוחד בכך? גם הפושעים נוהגים כך!
\v 47 ואם אתם חברים רק לחבריכם, במה שונים אתם מכל האחרים? הלא גם עובדי אלילים נוהגים כך!
\v 48 שאפו להיות שלמים כשם שאביכם שבשמים שלם.“
\c 6
\cp ו
\v 1 ”היזהרו שלא תעשו את מעשיכם הטובים לפני כולם, כדי שכולם יראו ויכבדו אתכם, כי ככה אין לכם שכר מאביכם שבשמים.
\v 2 אם אתה נותן נדבה, אל תספר על כך לכולם, כפי שעושים הצבועים. הם אף תוקעים בשופר בבית־הכנסת לכבוד זה, כדי שכולם יעריצו את צדקנותם. אני אומר לכם: הם יקבלו את מה שמגיע להם.
\v 3 אם אתה נותן נדבה, עשה זאת בסתר – אל תספר לידך השמאלית מה שעושה ידך הימנית.
\v 4 ואז אביכם שבשמים, הרואה במסתרים, יגמול לכם.
\v 5 ”כשאתם מתפללים, אל תנהגו כמו הצבועים, המתפללים בפינות רחוב ובבית־הכנסת כדי שכולם יראו אותם. אני אומר לכם: שכרם אתם.
\v 6 כשאתם מתפללים, היכנסו לחדר לבד, נעלו את הדלת והתפללו בסתר אל אביכם. ואז אביכם שבשמים, הרואה את הנעשה במסתרים, ייתן לכם שכר בגלוי.
\v 7-8 ”אל תחזרו שוב ושוב על אותה תפילה, כפי שנוהגים עובדי האלילים. הם חושבים שיקבלו תשובה רק אם יחזרו על תפילתם פעמים רבות. זכרו: אביכם יודע מה שאתם צריכים לפני שאתם מבקשים זאת ממנו!
\v 14 ”אביכם שבשמים יסלח לכם אם תסלחו גם אתם לאלה שחוטאים נגדכם.
\v 15 אם לא תהיו מוכנים לסלוח להם, לא יסלח ה׳ גם לכם על חטאיכם.
\v 16 ”כאשר אתם צמים, אל תפגינו זאת לפני כולם, כפי שעושים הצבועים. הם מנסים להראות עצובים ושהם בצום. הם יקבלו את מה שמגיע להם.
\v 17 אך אתם, כאשר אתם צמים, סדרו וטפחו את מראכם,
\v 18 כדי שאיש לא יחשוב שאתם רעבים – מלבד אביכם שבשמים הרואה במסתרים, והוא ייתן לכם את השכר המגיע לכם.
\v 19 ”אל תצברו לכם רכוש בארץ, במקום שהוא עלול להחליד, להירקב או להיגנב.
\v 20 צברו את רכושכם בשמים, כי שם הוא בטוח מפני גנבה ולא יאבד את ערכו לעולם.
\v 21 במקום שבו נמצא אוצרכם שם נמצא גם לבכם ומחשבותיכם.
\v 22 ”עין האדם היא אור גופו. אם עינך טהורה, תמיד יזרח אור השמש בתוך נפשך.
\v 23 אבל אם עינכם רעה, אזי תחשך כולך. מה רבה חשכה זאת!
\v 24 אינך יכול לעבוד שני אדונים; אתה תשנא את האחד ותאהב את האחר, או להיפך – תהיה נאמן לאחד ותזלזל באחר. אינך יכול לעבוד את האלוהים ואת הכסף!
\v 25 ”משום כך אני אומר לכם שלא תדאגו לדברים חומרניים ויום־יומיים כמו מה לאכול ולשתות ומה ללבוש. הלא החיים חשובים מאוכל, והנפש חשובה מהלבוש.
\v 26 תחשבו על הציפורים למשל: אין הן דואגות למה שתאכלנה – הציפורים אינן זורעות, אינן קוצרות ואינן אוגרות מזון – כי אביכם שבשמים מאכיל אותן ודואג להן. והלא יקרים אתם לאלוהים הרבה יותר מהציפורים.
\v 27 חוץ מזה, מה תועיל דאגתכם? האם היא יכולה להוסיף עוד יום לחייכם, או עוד סנטימטר לקומתכם?
\v 28 ”ומדוע אתם דואגים ללבוש? הביטו בפרחי הבר! אין הם דואגים למה שילבשו!
\v 29 ואילו שלמה המלך בכל תפארתו לא היה לבוש יותר יפה מהם!
\v 30 ואם אלוהים מלביש את פרחי השדה הצומחים היום ונובלים מחר, האם אינכם חושבים שילביש גם אתכם, חסרי אמונה שכמותכם?
\v 31 ”לכן אל תדאגו לאוכל או ללבוש.
\v 32 בני־אדם שאינם מאמינים באלוהים דואגים יום־יום למה שיאכלו וישתו, אולם אביכם שבשמים יודע בדיוק מה אתם צריכים.
\v 33 בקשו לפני הכול את מלכותו של אלוהים וחיו ביושר, והוא ייתן לכם את כל מה שאתם צריכים.
\v 34 ”אם כן אל תדאגו למחר; אלוהים ידאג למחר שלכם, ודיה לצרה בשעתה.“
\c 7
\cp ז
\v 1 ”אל תשפטו אחרים, ולא ישפטו אתכם.
\v 2 כי יתייחסו אליכם לפי איך שאתם מתייחסים לאחרים. ישפטו אתכם במידה שאתם שופטים אחרים.
\v 3 כיצד יכול אתה לראות שביב־עץ קטן בעין חברך, ולא להבחין בקרש הגדול שבעינך?
\v 4 ”איך אתה יכול לומר לחברך: ʼתן לי לסלק את השביב מעינך‘ בזמן שבעינך יש קרש כזה גדול? הרי כלל לא תוכל לראות את השביב!
\v 5 צבוע שכמותך! סלק תחילה את הקרש מעינך, ורק לאחר מכן תוכל לסלק את שביב העץ מעין חברך!
\v 6 ”אל תתנו דברים קדושים לאנשים מושחתים, אל תתנו פנינים לחזירים. הם ירמסו את הפנינים, ולאחר מכן יפנו לתקוף אתכם.
\v 7 ”אם תבקשו – תקבלו; אם תחפשו – תמצאו; ואם תדפקו תיפתח לפניכם הדלת.
\v 8 כי כל המבקש מקבל, כל המחפש מוצא, ולפני כל דופק נפתחת הדלת.
\v 9 אם ילד מבקש מאביו פרוסת לחם, האם האב ייתן לו אבן במקום לחם?
\v 10 אם הילד מבקש דג, האם אתם חושבים שיקבל נחש?
\v 11 ואם אנשים רעים וחוטאים כמוכם נותנים לילדיכם מתנות טובות, האם לא ייתן אביכם שבשמים מתנות הרבה יותר טובות למבקשים ממנו?
\v 12 ”עשו לאחרים את מה שהייתם רוצים שיעשו לכם – זאת תמצית התורה ודברי הנביאים.
\v 13 ”הלכו דרך הפתח הצר, כי השביל המוביל לאבדון הוא רחב, ושער הכניסה רחב גם הוא.
\v 14 אולם שער החיים הוא קטן, השביל צר, ורק מעטים מוצאים אותו.
\v 15 ”היזהרו לכם מהמורים המפיצים תורות שקר. הם מתחפשים לכבשים תמימים, בעוד שלמעשה הם זאבים רעים הרוצים לטרוף אתכם.
\v 16 תוכלו לזהות אותם על־פי התנהגותם, כשם שאפשר לזהות עץ על־פי פירותיו. הלא יודעים אתם להבחין בין גפן ענבים לבין ברקנים, בין תאנים לבין קוצים!
\v 17 עץ משובח נותן פרי משובח, ועץ רקוב נותן פרי רקוב.
\v 18 עץ טוב לא ייתן פרי רקוב, ועץ רקוב לא ייתן פרי טוב.
\v 19 משום כך יש לכרות ולשרוף כל עץ שאינו נותן פרי טוב.
\v 20 אכן, גם עצים וגם בני־אדם אפשר לזהות על־פי פירותיהם.
\v 21 ”לא כל מי שמדבר כאיש דתי ואדוק הוא באמת מאמין. הם יכולים לקרוא לי: ʼאדוני, אדוני‘, אבל אין זה מספיק כדי להכניסם לשמים. החשוב הוא אם הם שומעים לקול אבי שבשמים.
\v 22 ביום־הדין יאמרו לי אנשים רבים: ʼאדון, אדון, הלא בשמך ניבאנו, ובשמך גירשנו שדים וחוללנו נסים רבים‘.
\v 23 אולם אני אענה: ʼמעולם לא הכרתי אתכם. הסתלקו מכאן, פושעים שכמותכם!‘
\v 24 ”כל מי שמקשיב לדברי ומקיים אותם, דומה לאדם חכם הבונה את ביתו על סלע איתן.
\v 25 שכן גם אם ירד גשם שוטף ותתחולל סערה, לא ייפול הבית ולא יתמוטט, כי נבנה על הסלע.
\v 26 לעומתו, מי שמקשיב לדברי ואינו מקיים אותו דומה לאדם טיפש הבונה את ביתו על החול.
\v 27 שהרי בבוא שיטפון וסערה יתמוטט הבית וייהרס כליל.“
\v 28 ההמונים נדהמו מאוד כששמעו את הדרשות של ישוע,
\v 29 כי הוא דיבר אליהם בסמכות רבה ולא כמו הסופרים.
\c 8
\cp ח
\v 1 כשירד ישוע מהגבעה הלך אחריו קהל גדול.
\v 2 אדם חולה בצרעת בא לקראתו, נפל על ברכיו והתחנן: ”אדוני, אם רק תרצה, תוכל לרפא אותי.“
\v 4 ”אל תספר על כך לאיש“, אמר לו ישוע. ”לך מיד אל הכהן והראה לו שנרפאת. אל תשכח לקחת איתך קורבן טהרה, כפי שציווה משה על בני־ישראל, כדי שכולם יראו שנרפאת!“
\v 8 ”אדוני“ אמר הקצין, ”אני לא ראוי שתבוא אל ביתי, וגם אין צורך בכך. רק צווה שמשרתי יירפא, והוא יירפא.
\v 9 כיצד אני יכול להיות בטוח בכך? הרי אני איש צבא ורגיל לקבל פקודות מהממונים עלי, ואף לתת פקודות לחיילים תחת פיקודי. אם אני אומר לחייל אחד: ʼלך‘, הוא הולך. אם אני אומר לחייל אחר ʼבוא‘, הוא בא. ואם אני אומר למשרתי: ʼעשה עבודה זאת או אחרת‘, הוא עושה אותה.“
\v 10 דברי הקצין הפליאו את ישוע. הוא פנה אל הקהל ואמר: ”בכל ישראל לא ראיתי אמונה גדולה כזאת!
\v 11 אני אומר לכם שגויים רבים, כמו הקצין הזה, יבואו מכל העולם וישבו במלכות השמים יחד עם אברהם, יצחק ויעקב.
\v 12 ורבים – שלמענם הוכנה המלכות – יגורשו לחושך, למקום של בכי וייסורים.“
\v 13 לאחר מכן אמר ישוע לקצין הרומאי: ”לך עתה לביתך; הדבר שהאמנת בו נעשה!“ ובאותה שעה נרפא המשרת.
\v 14 כשבא ישוע לביתו של שמעון, ראה את חמותו של שמעון שוכבת במיטתה וקודחת מחום.
\v 15 ישוע נגע בידה, ומיד ירד החום. היא קמה ממיטתה והכינה להם אוכל.
\v 16 באותו ערב הובאו אל ישוע מספר אנשים אחוזי־שדים. במילה אחת מפיו של ישוע ברחו כל השדים, והחולים נרפאו.
\v 21 תלמיד אחר אמר לישוע: ”אדוני, הרשה לי קודם לקבור את אבי ואחר כך אלך אחריך.“\f + \fr 8.21 \fl ח 21 \ft כנראה מדובר על מנהג שהיו קוברים שנית את הגופה לאחר שהעצמות יבשו כשנה לאחר הקבורה הראשונית. אם כן, התלמיד מבקש תקופה של עד שנה.\f*
\v 5-6 לבן האדם, יש סמכות לסלוח על חטאים, אך מכיוון שכל אחד יכול לומר דברים סתם, אז אפגין לכם את סמכותי.“ הוא פנה אל הנער המשותק ואמר לו ”קום! קפל את האלונקה שלך ולך הביתה!“
\v 13 והוסיף: ”עתה לכו ולימדו את משמעות הפסוק:\f + \fr 9.13 \fl ט 13 \ft הושע ו 6\f* ʼכי חסד חפצתי ולא זֶבַח‘. לא באתי לקרוא לצדיקים לחזור בתשובה, כי אם לחוטאים.“
\v 14 יום אחד באו תלמידי יוחנן אל ישוע ושאלו: ”מדוע תלמידיך אינם צמים כמונו וכמו הפרושים?“
\v 15 ”האם יכולים ידידי החתן להתאבל ולצום בזמן שהוא נמצא אתם?“ השיב להם ישוע בשאלה. ”אולם יבוא יום שהחתן יילקח מהם, ואז הם יצומו.“
\v 16 ”מי תופר טלאי מבד חדש על בגד ישן? הרי הטלאי מהבגד החדש יינתק ויגדיל את החור בבגד!
\v 17 ומי ממלא יין חדש בחביות רקובות? הרי היין יבקע את החביות ויישפך החוצה! יין חדש יש לשמור בחביות חדשות. כך יישמרו היין והחביות.“
\v 18 בשעה שישוע דיבר בא אליו הרב של בית־הכנסת המקומי והשתחווה לפניו. ”בתי הקטנה מתה ממש עכשיו,“ אמר הרב, ”אולם אתה תוכל להחיות אותה, אם רק תבוא ותיגע בה.“
\v 19 ישוע קם והלך אחרי הרב, ותלמידיו הצטרפו אליו.
\v 20 בקרב הקהל שהלך אחריהם הייתה אישה שסבלה משטף דם מתמיד במשך שתים־עשרה שנה. היא עמדה מאחורי ישוע ונגעה בקצה מעילו,
\v 21 מפני שחשבה: ”אם רק אגע בבגדו, ארפא!“
\v 22 ישוע פנה לאחור ואמר לאישה: ”התעודדי בתי, אמונתֵך ריפאה אותך.“ ובאותו רגע היא נרפאה.
\v 23 ישוע הגיע לבית הרב וראה את המתאבלים שבכו וקוננו קינות.
\v 24 ”לכו מכאן כולכם!“ קרא ישוע. ”הילדה לא מתה; היא רק ישנה!“ אולם כולם צחקו לו.
\v 25 ברגע שיצאו האנשים נכנס ישוע לחדר הילדה, אחז בידה, והיא קפצה ממיטתה בריאה לגמרי.
\v 26 השמועה על הנס הנפלא הזה התפשטה בכל האזור.
\v 27 כשעזב ישוע את בית הרב, הלכו בעקבותיו שני עיוורים וצעקו: ”בן דוד, רחם עלינו!“
\v 28 שני העיוורים נכנסו אל הבית שבו התארח ישוע, והוא שאל אותם: ”האם אתם מאמינים שאני יכול להשיב לכם את ראייתכם?“ ”כן, אדון,“ ענו השניים, ”אנחנו מאמינים.“
\v 30 לפתע יכלו השניים לראות. ישוע הזהיר אותם שלא יספרו על כך לאיש,
\v 31 אולם השניים לא שמעו בקולו ופרסמו את דבר הנס בכל הארץ.
\v 32 כשעזב ישוע את המקום הוא פגש אדם אילם שהיה אחוז שד.
\v 33 ישוע גירש את השד, והאיש החל לדבר. ההמונים נדהמו וקראו: ”מעולם לא נראו דברים כאלה בישראל!“
\v 34 אולם הפרושים אמרו: ”אין פלא שהוא יכול לגרש שדים, הרי הוא מקבל את כוחו משר השדים!“
\v 35 ישוע עבר בכל הערים והכפרים שבאזור, כשהוא מלמד בבתי־הכנסת ומבשר את החדשות הטובות על מלכות השמים. בכל מקום שבו ישוע ביקר הוא ריפא את האנשים מכל מיני מחלות.
\v 36 הוא ריחם על כל האנשים שלא ידעו מה לעשות ולאן לפנות. הם היו כמו כבשים תועות בלי רועה.
\v 37 ”הקציר כה רב אך הפועלים כה מעטים!“ אמר ישוע לתלמידיו.
\v 38 ”התפללו ובקשו מהאחראי על הקציר שידריך ויכשיר לעבודה פועלים רבים יותר!“
\c 10
\cp י
\v 1 ישוע קרא אליו את שנים־עשר תלמידיו ונתן להם כוח לגרש רוחות רעות ולרפא כל מיני מחלות.
\v 37 אם אתה אוהב את אביך ואת אמך יותר ממני, אינך ראוי להיות תלמידי. ואם אתה אוהב את בנך או את בתך יותר ממני, אינך ראוי לי.
\v 38 אם אינך מוכן לשאת את צלבך וללכת אחרי, אינך ראוי לי.
\v 39 ”מי שרוצה לשמור על חייו – יאבד אותם, ואם יהיה מוכן לוותר על חייו למעני – ימצא אותם.
\v 40 ”מי שמקבל אתכם בשמחה – מקבל אותי. ומי שמקבל אותי – מקבל גם את האלוהים ששלח אותי.
\v 41 אם תקבלו בשמחה נביא, משום שהוא איש אלוהים – תקבלו אותו שכר בשמים שמקבל הנביא. ואם תקבלו אנשים טובים וצדיקים, משום שהם אוהבים את ה׳ – תקבלו אותו השכר שהם מקבלים.
\v 42 ואם בתור תלמידי תתנו לילד קטן כוס מים קרים, אני מבטיח לכם שתקבלו שכר משמעותי על כך.“
\c 11
\cp יא
\v 1 כשישוע סיים לתת הוראות לתלמידיו, הלך בעצמו להטיף בערים שלהם.
\v 2 יוחנן המטביל, שהיה אז בכלא, שמע על הנסים שחולל המשיח, ולכן שלח שניים מתלמידיו לשאול את ישוע:
\v 3 ”האם אתה האיש שלו אנו מחכים? או האם עלינו להמשיך לחכות למישהו אחר?“
\v 4 השיב להם ישוע: ”לכו וספרו ליוחנן את כל מה שראיתם ושמעתם כאן היום.
\v 5 ספרו לו שהעיוורים רואים, הפיסחים מהלכים, המצורעים מטוהרים, החרשים שומעים, המתים קמים לתחייה והעניים שומעים את בשורת מלכות האלוהים.
\v 6 מלבד זאת אמרו לו: ʼאשרי האיש שעבורו אינני מהווה מכשול!‘ “
\v 7 לאחר שהלכו התלמידים החל ישוע לדבר אל הקהל על יוחנן: ”למה ציפיתם כשהלכתם אל המדבר השומם לראות את יוחנן? עשב הנע ברוח?
\v 8 או אולי ציפיתם לפגוש אדם לבוש פאר, כמו נסיך בארמון?
\v 9 או האם ציפיתם לראות נביא אלוהים? אז נכון, והוא אף גדול מנביא!
\v 19 בן־האדם אוכל ושותה ואתם מתלוננים שהוא זולל וסובא ומתחבר עם אנשים מפוקפקים. האמת של אלוהים נגלית דרך חייהם וחוכמתם של צדיקים.“\f + \fr 11.19 \fl יא 19 \ft כלשונו: ”ונצדקה החכמה בבניה“\f*
\v 20 לאחר מכן החל ישוע להוכיח את הערים שבהן חולל נסים רבים, כי התושבים לא חזרו בתשובה.
\v 21 ”אוי לכן, כורזין ובית־צידה! אילו חוללתי בערים המושחתות צור וצידון את הנסים שחוללתי בקרבכן, אנשיהן מזמן היו חוזרים בתשובה ולובשים שק ואפר לאות חרטה.
\v 22 ובאמת, ביום־הדין תקבלנה צור וצידון עונש קל משלכן!
\v 23 וְאַתְּ, כפר־נחום, החושבת אַתְּ שישבחו וירוממו אותַך עד השמים? לגיהינום תורדי! אילו נעשו בסדום הנפלאות שחוללתי בך, הייתה סדום קיימת עד היום!
\v 24 ובאמת, ביום־הדין תקבל סדום עונש קל משלך!“
\v 25 לאחר מכן התפלל ישוע את התפילה הבאה: ”אבי, אדון השמים והארץ, אני מודה לך על שהסתרת את האמת מפני אלה החושבים את עצמם לחכמים, ועל שגילית אותה לילדים קטנים.
\v 26 תודה לך אבי, על שבחרת לפעול דווקא כך.
\v 27 ”הכול נמסר לי מאת אבי. איש אינו מכיר ממש את הבן – מלבד האב. ואיש אינו מכיר ממש את האב – מלבד הבן, והאנשים שהוא בוחר לגלות להם את האב.“
\v 39-40 אולם ישוע השיב: ”רק דור רע וכופר יכול לדרוש נסים נוספים! אבל האות היחיד שתקבלו יהיה אות יונה הנביא. כשם שיונה הנביא היה בבטנו של הדג שלושה ימים ושלושה לילות, כך גם בן־האדם יהיה בבטן האדמה שלושה ימים ושלושה לילות.
\v 41 ביום־הדין יקומו אנשי נינווה וירשיעו אתכם. כי לאחר שיונה דיבר אליהם, הם חזרו בתשובה, חדלו ממעשיהם הרעים ופנו לה׳, ואילו לפניכם עומד אדם גדול מיונה, ואתם מסרבים לשמוע לו.
\v 42 גם מלכת שבא תרשיע את העם הזה ביום־הדין. שהרי היא באה מארץ רחוקה כדי להקשיב לחכמת שלמה, ואילו לפניכם עומד אדם גדול משלמה.“
\v 43-45 ”דור רשע זה דומה לאדם אחוז שד. כאשר יוצא השד מן האדם, הוא הולך למדבר לזמן מה ומחפש לו מנוחה. משאינו מוצא את המנוחה שחיפש, הוא אומר לעצמו: ʼאשוב לאדם שמתוכו יצאתי‘. בשובו מוצא השד את לבו של אותו אדם מטואטא, מסודר ומטופח, ואז מוצא השד שבעה שדים אחרים ורעים ממנו, וכולם יחד נכנסים לתוך אותו אדם וחיים בו. וכך מצבו של אדם זה גרוע משהיה.“
\v 31-32 ישוע סיפר להם עוד משל: ”מלכות השמים דומה לגרגר זעיר של צמח החרדל אשר נזרע בשדה. למרות שגרגר זה קטן ביותר, הוא גדל להיות אחד הצמחים הגדולים ביותר, והציפורים יכולות לבנות להן קן בין ענפיו.“
\v 33 ישוע נתן להם דוגמה נוספת: ”אפשר להמשיל את מלכות השמים לאישה המתכוננת לאפות לחם. היא לוקחת את כמות הקמח הדרושה ושמה מעט שמרים, עד שהבצק כולו תופח.“
\v 34 את כל אלה דיבר ישוע אל הקהל במשלים; ובלי משל לא דיבר אליהם.
\v 17 ”מה?“ קראו התלמידים בתמיהה. ”יש לנו רק חמש ככרות לחם ושני דגים.“
\v 18 ”הביאו אותם לכאן“, הורה ישוע.
\v 19 הוא ציווה על האנשים לשבת על הדשא, לאחר מכן לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים, ביקש מאלוהים שיברך את האוכל, פרס את הלחם ונתן לתלמידיו שיחלקו לעם.
\v 20 כולם אכלו עד ששבעו, וכשאספו לבסוף את הפירורים שנשארו, מילאו שנים־עשר סלים.
\v 21 באותו ערב היו שם כחמשת־אלפים גברים מלבד הנשים והילדים!
\v 22 לאחר מכן אמר ישוע לתלמידיו להיכנס לסירה ולחצות את הים, בעוד שהוא עצמו נשאר להיפרד מהקהל ולפזר אותם הביתה.
\v 23-24 לאחר ששלח ישוע את האנשים עלה על גבעה להתפלל. עם רדת הלילה, כשהתלמידים היו בסירה וישוע היה לבדו על החוף, פרצה סערה עזה והתלמידים נאבקו נגד הרוח החזקה והגלים הגבוהים.
\v 4 למשל, כתוב בתורה:\f + \fr 15.4 \fl טו 4 \ft שמות כ 12, כא 17\f* ʼכבד את אביך ואת אמך… ומקלל אביו ואמו מות יומת!‘
\v 5-6 אולם אתם אומרים שמותר לאדם להתעלם מצרכי הוריו העניים, אם ייתן ʼלעבודת האלוהים‘ את מה שיכול היה לתת להם. וכך אתם מפרים את מצוותו של אלוהים, כדי לקיים מסורת וחוקים שהומצאו על־ידי בני־אדם.
\v 10 ישוע אסף סביבו את הקהל ואמר: ”הקשיבו לדבריי והשתדלו להבינם:
\v 11 מה שמטמא את האדם זה לא מה שנכנס לפה אלא מה שיוצא מהפה – זה מטמא את האדם!“
\v 12 תלמידיו באו אליו ואמרו: ”בדבריך אלה העלבת את הפרושים!“
\v 13 ישוע השיב להם: ”כל צמח שלא נשתל על־ידי אבי – ייעקר.
\v 14 התעלמו מהם; הפרושים אינם אלא מורי־דרך עיוורים המדריכים עיוורים אחרים, ובסופו של דבר יפלו כולם יחד לתוך בור!“
\v 15 שמעון פטרוס ביקש מישוע שיסביר למה התכוון באמרו שאנשים מטמאים את עצמם ממה שיוצא מן הפה.
\v 16 ”האם אינך מבין?“ שאל אותו ישוע.
\v 17 ”האם אינך רואה שכל מה שאתה אוכל עובר דרך מערכת העיכול ויוצא שוב החוצה?
\v 18 אולם מילים רעות יוצאות מתוך לב רע ומטמאות את האומר אותן.
\v 19 כי מתוך הלב יוצאות מחשבות רעות, מעשי רצח, ניאוף, זנות, גניבה, שקר ורכילות.
\v 20 דברים אלה הם המטמאים את האדם. אכילה ללא נטילת ידיים אינה מטמאת את האדם.“
\v 21 ישוע עזב את האזור ההוא והלך אל אזור צור וצידון.
\v 22 אישה כנענית שגרה שם באה אל ישוע והתחננה: ”אדוני, בן־דוד, רחם עלי! שד אחז בבתי והוא מענה אותה ללא הרף.“
\v 23 אולם ישוע לא ענה לה – אף לא מילה אחת. תלמידיו ביקשו ממנו לגרש אותה: ”אמור לה ללכת מכאן, כי היא מציקה לנו כל היום בתחינותיה.“
\v 24 ”נשלחתי אל צאן האובדות של בית ישראל בלבד“, אמר ישוע לאישה.
\v 25 אולם האישה נפלה לרגליו ושוב ביקשה: ”אדוני, עזור לי!“
\v 26 ”אין זה צודק לקחת את לחמם של הילדים ולהשליכו לכלבים“, ענה לה ישוע.
\v 27 ”נכון, אדוני,“ השיבה האישה, ”אבל גם לגורי הכלבים מותר לאכול את הפירורים שנופלים מעל שולחן אדוניהם.“
\v 28 ”אישה,“ אמר לה ישוע, ”יש בך אמונה רבה, ולכן תתמלא בקשתך.“ באותו רגע בתה נרפאה.
\v 29 ישוע חזר לכינרת, עלה על גבעה והתיישב שם.
\v 30 ההמונים הביאו אליו פיסחים, עיוורים, בעלי־מום, אילמים וחולים אחרים, הניחו אותם לפניו, והוא ריפא את כולם.
\v 31 כאשר העם ראה את האילמים מפטפטים בהתרגשות, קטועי האיברים מקבלים איברים חדשים, נכים קופצים ורוקדים והעיוורים מביטים סביבם, נדהמו ושבחו את אלוהי ישראל.
\v 32 לאחר מכן קרא ישוע לתלמידיו ואמר: ”אני מרחם על אנשים אלה; הם נמצאים אתי כאן שלושה ימים, ולא נשאר להם מה לאכול. אינני רוצה לשלוח אותם רעבים, כי הם עלולים להתעלף בדרך.“
\v 33 ”מאין נשיג במדבר הזה מספיק אוכל לכל ההמון?“ שאלו התלמידים.
\v 34 ”כמה ככרות לחם יש לכם?“ שאל אותם ישוע. ”שבע,“ ענו, ”וכמה דגים קטנים.“
\v 35 ישוע ציווה על העם לשבת על הארץ,
\v 36 לקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים, הודה לאלוהים עליהם, חילק אותם למנות ונתן לתלמידים, כדי שיגישו ליושבים.
\v 2-3 אולם ישוע ענה להם: ”אתם יודעים היטב כיצד לפרש את סימני הטבע! אם, למשל, לפנות ערב השמים אדומים, אתם אומרים שלמחרת יהיה מזג אוויר נאה. ואם בבוקר השמים קודרים, אתם אומרים שמזג האוויר יהיה סוער, ואתם צודקים. אולם אינכם מבינים את משמעות העת שבה אנו חיים!
\v 4 דור רע וכופר זה מבקש לו אות כלשהו מהשמים, אבל האות היחיד שינתן לו הוא זה של יונה הנביא!“ וישוע הלך משם.
\v 5 בהגיעם אל הגדה השנייה של הכינרת גילו התלמידים כי שכחו לקחת איתם אוכל.
\v 6 ”היזהרו מהשאור של הפרושים והצדוקים!“ הזהיר ישוע את תלמידיו.
\v 7 הם חשבו שהוא אמר זאת משום ששכחו לקחת איתם לחם.
\v 8 ישוע ידע את מחשבותיהם, ולכן אמר: ”חסרי־אמונה שכמוכם! מדוע אתם דואגים כל כך שאין לכם לחם?
\v 9 האם לעולם לא תבינו? האם אינכם זוכרים כלל את חמשת־אלפים האנשים שהאכלתי בחמש ככרות לחם, ואת הסלים המלאים בשאריות?
\v 10 האם שכחתם את ארבעת־אלפים האנשים שהאכלתי, ואת סלי השאריות שנשארו?
\v 11 כיצד יכולתם להעלות על דעתכם שדיברתי על מזון? אולם אני חוזר ואומר: היזהרו מהשאור של הפרושים והצדוקים!“
\v 12 לבסוף הבינו התלמידים שבמילה ”שאור“ התכוון ישוע ללימודים של הפרושים והצדוקים.
\v 13 כשהגיע ישוע לקיסריה של פיליפוס, שאל את תלמידיו: ”מה אומרים עלי האנשים? מי הם חושבים שאני?“
\v 14 ”יש האומרים שאתה יוחנן המטביל, אחרים – שאתה אליהו, ואחדים אומרים שאתה ירמיהו או נביא אחר.“
\v 15 ”ומי אתם חושבים שאני?“ המשיך ישוע לשאול.
\v 16 ”אתה המשיח בן אלוהים חיים!“ השיב שמעון פטרוס.
\v 17 ”אשריך, שמעון בן־יונה,“ אמר לו ישוע, ”כי אבי שבשמים הוא זה שגילה לך את האמת הזאת, ולא בן אדם.
\v 18 כשמך כן אתה: פטרוס – סלע; על סלע זה אבנה את קהילתי, וכל כוחות שאול לא יגברו עליה.
\v 19 אני אתן לך את מפתחות מלכות השמים; כל מה שתסגור בארץ יהיה סגור בשמים, וכל מה שתפתח עלי אדמות יהיה פתוח בשמיים!“
\v 20 לאחר מכן הזהיר ישוע את תלמידיו שלא יספרו לאיש כי הוא המשיח.
\v 21 מאותה עת ואילך החל ישוע לספר לתלמידיו שהוא עומד לעלות לירושלים, שיסבול שם מידי זקני העם והכוהנים הגדולים והסופרים, שייהרג, ושלאחר שלושה ימים יקום לתחייה מן המתים.
\v 22 פטרוס לקח את ישוע הצידה והוכיח אותו: ”אל תדבר כך! אסור שיקרה לך דבר כזה!“
\v 23 ”סור ממני, שטן שכמוך!“ אמר לו ישוע. ”אתה מכשול בדרכי; אתה מסתכל על הדברים מנקודת ראות אנושית, ולא מנקודת ראותו של אלוהים.“
\v 24 ישוע פנה לתלמידיו ואמר: ”מי שרוצה ללכת בעקבותיי עליו להתכחש לעצמו, לשאת את צלבו וללכת אחרי.
\v 25 כי מי שמנסה להציל את חייו – יאבד אותם, ואילו מי שיוותר על חייו למעני – ימצא אותם.
\v 26 שהרי מה התועלת לאדם המרוויח את העולם כולו, אולם מפסיד חיי־נצח? האם יש משהו שאפשר להשוות לחיי נצח?
\v 27 ”בן־האדם ישוב עם מלאכיו בתפארת אביו, וישפוט כל אדם לפי מעשיו.
\v 28 ואני אומר לכם שאחדים מכם, העומדים כאן עכשיו, לא ימותו לפני שיזכו לראות את בן־האדם בא במלכותו!“
\c 17
\cp יז
\v 1 כעבור שישה ימים לקח ישוע את פטרוס, את יעקב ואת אחיו יוחנן, ועלה איתם על פסגת הר גבוה.
\v 2 כשהביטו התלמידים בישוע, הוא השתנה לנגד עיניהם: פניו זרחו כשמש ובגדיו הלבינו והבריקו.
\v 3 לפתע הופיעו משה רבנו ואליהו הנביא ודיברו עם ישוע.
\v 4 ”אדון, כמה טוב שאנחנו כאן!“ קרא פטרוס. ”אם אתה רוצה, אבנה כאן שלוש סוכות לכבוד – לך, למשה ולאליהו!“
\v 5 בזמן שפטרוס דיבר, ענן כיסה את השלושה ויצא משם קול שאמר: ”זהו בני אהובי, שבו חפצתי. שמעו בקולו!“
\v 6 כששמעו התלמידים את הקול, נפלו על־פניהם מבוהלים ונפחדים.
\v 7 ישוע ניגש אליהם ונגע בהם. ”קומו,“ אמר, ”אל תפחדו!“
\v 8 כשהביטו התלמידים סביבם, ראו שישוע לבדו איתם.
\v 9 כאשר ירדו מההר ישוע ציווה עליהם שלא יספרו לאיש את מה שראו, עד לאחר שיקום מן המתים.
\v 10 ”מדוע הסופרים אומרים שאליהו הנביא צריך לבוא תחילה (לפני המשיח)?“ שאלו התלמידים את ישוע.
\v 11 ”הם צודקים“, ענה ישוע. ”אליהו באמת יבוא קודם וישליט סדר בכל.
\v 12 למעשה אליהו כבר בא, אולם אנשים רבים לא הכירו אותו ואף פגעו בו. גם בן־האדם יסבול מידיהם.“
\v 13 אז הבינו התלמידים שישוע דיבר על יוחנן המטביל.
\v 14 כשהגיעו למרגלות ההר כבר ציפו להם אנשים רבים. איש אחד התקרב אל ישוע, כרע ברך לפניו והתחנן:
\v 15 ”אדוני, רחם נא על בני. הוא חולה במחלת אפילפסיה וסובל מאוד. לעתים קרובות הוא נופל לתוך אש או מים.
\v 16 הבאתי את בני אל תלמידיך, אבל הם לא יכלו לרפא אותו.“
\v 17 ”מה עיקש וחסר־אמונה הדור הזה!“ קרא ישוע. ”עד מתי יהיה עלי לסבול אתכם? הביאו אלי את הילד!“
\v 18 ישוע גער בשד שהיה בתוך הילד, והשד יצא ממנו. באותו רגע הילד נרפא.
\v 19 לאחר מכן, כשהתלמידים היו לבד עם ישוע, שאלו אותו: ”מדוע אנחנו לא יכולנו לגרש את השד?“
\v 20 ”בגלל חוסר אמונתכם“, השיב ישוע. ”אילו הייתה לכם אמונה אפילו כגרגר של חרדל, יכולתם לומר להר הזה: ʼזוז!‘ והוא באמת היה זז, מכיוון שתוכלו לעשות כל דבר.
\v 21 אבל שד כזה יוצא רק לאחר צום ותפילה.“
\v 22 יום אחד כשהיו בגליל אמר ישוע לתלמידיו: ”בן־האדם עומד להימסר לידי אנשים,
\v 23 והם יהרגו אותו; אולם לאחר שלושה ימים יקום לתחייה.“ דבריו אלה ציערו את התלמידים ואף הפחידו אותם.
\v 24 בבואם אל כפר־נחום ניגשו אל פטרוס גובי מס מחצית השקל של המקדש ושאלו אותו: ”האם אין הרב שלך משלם את המס?“
\v 25 ”ודאי שהוא משלם“, השיב פטרוס. לאחר מכן נכנס פטרוס אל הבית כדי לשוחח על כך עם ישוע, אולם עוד לפני שהספיק לפתוח את פיו שאל אותו ישוע: ”מה דעתך, פטרוס? ממי דורשים המלכים מס, מבני העם שלהם או מזרים?“
\v 26-27 ”מהזרים, כמובן“, השיב פטרוס. ”אם כן, הבנים פטורים מכך.“ אמר ישוע. ”אולם היות שאיננו רוצים לפגוע באנשים האלה, לך אל הים והשלך חכה למים. פתח את פיו של הדג הראשון שתצוד, ותמצא בו מטבע. במטבע זה שלם את המס עבור שנינו.“
\v 1 באותה שעה באו התלמידים אל ישוע ושאלו: ”מי מאיתנו יהיה הגדול ביותר במלכות השמים?“
\v 2 ישוע קרא אליו ילד קטן והציג אותו לפניהם.
\v 3 לאחר מכן אמר: ”אם לא תחזרו בתשובה ותהיו כמו ילדים, לא תיכנסו למלכות השמים.
\v 4 לכן מי שיהיה עניו כמו הילד הזה, הוא הגדול ביותר במלכות השמים.
\v 5 וכל מי שמקבל ילד כזה בשמי, מקבל למעשה אותי.
\v 6 אבל אוי למי שיגרום לילד המאמין בי לאבד את אמונתו! לאדם כזה מוטב שיקשרו אבן כבדה לצווארו ויטביעו אותו בים!
\v 7 ”אוי לעולם על כל הרוע שבו! הפיתוי לעשות את הרע הוא בלתי נמנע, אולם אוי לאדם שיגרום לפיתוי!
\v 8 לכן אם ידך או רגלך גורמת לך לחטוא, כרות אותה והשלך אותה ממך והלאה! מוטב שתיכנס למלכות השמים בעל מום, מאשר שתהיה באש עולם עם שתי ידיך או שתי רגליך.
\v 9 ואם עינך גורמת לך לחטוא, עקור אותה והשלך אותה. מוטב שתיכנס למלכות השמים עם עין אחת, מאשר שתהיה בגיהינום עם שתי עיניים ותראה את אש העולם!
\v 10 ”אני מזהיר אתכם שלא לבוז לאחד מן הילדים האלה, כי אני אומר לכם שהמלאכים שלהם יכולים תמיד לגשת אל אבי.
\v 11 ואני, בן־האדם, באתי להושיע את האובדים.
\v 12 ”אם יש לאדם מאה כבשים, ואחת מהן הולכת לאיבוד – מה יעשה אותו אדם? האם לא יעזוב את תשעים ותשע הכבשים לבדן, ויחזור אל ההרים כדי לחפש את האובדת?
\v 13 כשימצא אותה, האם לא ישמח על הכבשה שנמצאה יותר מאשר על התשעים ותשע שלא אבדו?
\v 14 כך גם אבי אינו רוצה שאף אחד מהקטנים האלה יאבד!
\v 15 ”אם אחיך חטא לך, הוכח אותו לבד. אם הוא מקשיב לך ומודה באשמתו – רכשת לך אח.
\v 16 אם לא יקשיב, קח איתך עוד אח או שניים, וחיזרו אליו כששני העדים מאשרים את טענותיך.
\v 17 אם עדיין יסרב להקשיב, הבא את הבעיה לפני הקהילה. אם הקהילה תפסוק לטובתך, והוא בכל זאת יעמוד על דעתו ולא ייכנע, היא רשאית לגרשו משורותיה ולהחרים אותו.
\v 18 ואני אומר לכם: כל מה שתאסרו על הארץ יהיה אסור בשמים, וכל מה שתתירו על הארץ יהיה מותר בשמים.
\v 19 ”אומר לכם עוד דבר: אם שניים מכם מסכימים ביניכם לבקש דבר מה, אבי שבשמים ייתן לכם את אשר תבקשו.
\v 20 כי בכל מקום שבו נפגשים שניים או שלושה אנשים המאמינים בי, אני שם בתוכם.“
\v 21 לאחר מכן בא פטרוס אל ישוע ושאל: ”אדוני, כמה פעמים עלי לסלוח לאדם שחטא לי? שבע פעמים?“
\v 22 ”לא“, ענה ישוע, ”שבעים כפול שבע פעמים!“
\v 23 ”אפשר להמשיל את מלכות השמים למלך שהחליט לעדכן את ספרי החשבונות שלו.
\v 24 במהלך יישוב החשבונות הובא לפניו אדם שהיה חייב לו עשרת אלפים ככרי כסף.
\v 25 מכיוון שלא היה לאיש כסף לשלם, ציווה המלך למכור אותו, את אשתו, את ילדיו ואת כל רכושו תמורת החוב.“
\v 26 ”אולם האיש נפל לרגלי המלך, בכה והתחנן: ʼאנא, אדוני, תן לי חסד ואשלם לך את כל החוב!‘
\v 27 ”המלך ריחם על האיש, שיחרר אותו וויתר לו על החוב.
\v 28 ”אולם כשיצא האיש מלפני המלך, הלך אל אדם שהיה חייב לו אלף שקלים, תפס אותו ודרש ממנו לשלם מיד את חובו.
\v 29 החייב נפל על ברכיו והתחנן: ʼאנא, עשה עמי חסד; חכה בסבלנות ואשלם לך הכל!‘
\v 30 ”אולם המלווה לא הסכים לחכות, וציווה לכלוא את החייב בבית־הסוהר עד שיגמור לשלם את חובו.
\v 31 ”כשראו חבריו העבדים את הנעשה התעצבו מאוד והלכו אל המלך וסיפרו לו מה שקרה.
\v 32 המלך קרא אליו את האדם שעל חובו ויתר, ואמר: ʼנבזה מרושע שכמוך! אני ויתרתי לך על חוב עצום רק משום שביקשת זאת ממני!
\v 33 האם לא היה עליך לרחם על חברך העבד, כשם שאני ריחמתי עליך?‘
\v 34 ”המלך הנרגז שלח את האיש לתא העינויים, עד שיגמור לשלם את חובו עד הפרוטה האחרונה.
\v 35 כך יעשה לכם אבי שבשמים אם תסרבו לסלוח לאחיכם בכל לבכם.“
\c 19
\cp יט
\v 1 כשסיים ישוע את דבריו, עזב את הגליל וחזר ליהודה דרך עבר הירדן.
\v 2 קהל גדול הלך בעקבותיו, והוא ריפא את החולים שביניהם.
\v 3 פרושים אחדים שבאו לנסותו שאלו: ”האם מותר לאיש להתגרש מאשתו על כל דבר?“
\v 4 ישוע הגיב: ”האם אינכם קוראים את כתבי־הקודש? הלא כתוב שאלוהים ברא איש ואישה מבראשית,
\v 5 ושעל האיש לעזוב את אביו ואמו, ולהתאחד עם אשתו.\f + \fr 19.5 \fl יט 5 \ft כלשונו: ”על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד.“ (בראשית ב 24)\f*
\v 14 העיוורים ובעלי המום שהיו בבית־המקדש ניגשו אליו, והוא ריפא אותם שם.
\v 15 אולם כשראו ראשי הכוהנים והסופרים את הניסים והנפלאות שחולל ישוע, וכששמעו את הילדים הקטנים קוראים במקדש: ”הושע־נא לבן־דוד!“ הם התרגזו מאוד ושאלו אותו:
\v 17 ישוע עזב אותם והלך לבית־עניה – שם נשאר ללון באותו לילה.
\v 18 כשחזר בבוקר לירושלים היה רעב.
\v 19 הוא ראה עץ תאנה בצד הדרך, אבל כשניגש לחפש תאנים מצא עלים בלבד. ”לעולם לא תישאי פרי!“ אמר ישוע לתאנה, ומיד התייבש העץ.
\v 20 התלמידים נדהמו ושאלו: ”כיצד יבשה התאנה לפתע?“
\v 21 וישוע ענה: ”אני אומר לכם: אם באמת תאמינו ולא תטילו ספק, תוכלו גם אתם לעשות דברים כאלה ואף גדולים מאלה. אפילו תוכלו לומר להר הזה: ʼזוז, הזרק לים!‘ והוא ישמע בקולכם.
\v 22 תוכלו לקבל כל דבר שתבקשו בתפילה – אם רק תאמינו.“
\v 23 כשחזר ישוע לבית־המקדש ולימד את העם, באו אליו ראשי הכוהנים וזקני העם, ודרשו לדעת באיזו רשות הוא עושה את כל הדברים האלה.
\v 24 ”אני אענה לשאלתכם אם אתם תענו לשאלתי“, השיב להם ישוע.
\v 32 ”כי יוחנן המטביל אמר לכם לחזור בתשובה ולהאמין באלוהים, ואתם לא שבתם; בעוד שפושעים וזונות כן שבו בתשובה. גם לאחר שראיתם כיצד הם שבו, לא נהגתם כמוהם ולא האמנתם לדברי יוחנן.
\v 33 ”הקשיבו עתה למשל הבא: בעל־אדמה נטע כרם, בנה גדר סביבו, הקים מגדל שמירה, הפקיד את הכרם בידי כורמים שכירים ונסע לארץ רחוקה.
\v 34 ”בעת הבציר שלח בעל־הכרם אחדים מאנשיו אל הכורמים, כדי לאסוף את חלקו ביבול הענבים.
\v 35 ”אולם הכורמים הכו את האחד, סקלו באבנים את השני והרגו את השלישי.
\v 36 ”בעל־הכרם שלח קבוצה גדולה יותר של אנשים כדי לאסוף את היבול, אך גורלם היה כגורל קודמיהם.
\v 37 לבסוף שלח האיש את בנו, כי חשב שיכבדו אותו ויפחדו מפניו.
\v 38 ”אולם כשראו הכורמים את הבן מרחוק, אמרו זה לזה: ʼהנה בא יורש הכרם; הבה נהרוג אותו, וכך נזכה אנחנו בירושה!‘
\v 39 הם גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.
\v 40 ”כשישוב בעל־הכרם, מה לדעתכם יעשה לאותם כורמים?“
\v 41 השיבו המנהיגים: ”הוא יוציא להורג את השכירים הרעים, וייתן את הכרם לפועלים נאמנים יותר, אשר יתנו לו בזמן את היבול המגיע לו.“
\v 3 כאשר הייתה הסעודה מוכנה שלח המלך שליחים אל האורחים שהזמין, כדי להודיע להם שהגיע הזמן לבוא לסעודה, אך כולם סרבו לבוא.
\v 4 המלך שלח שליחים אחרים להודיע למוזמנים: ʼהזדרזו! השורים והבקר המפוטם טבוחים והצלי כבר בתנור!‘
\v 5 ”אולם המוזמנים צחקו והלכו כל אחד לענייניו, אחד לשדה ואחר לשוק
\v 6 היו גם כאלה שתקפו את השליחים, הכו אותם, התעללו בהם ואפילו רצחו אחדים מהם.
\v 7 ”המלך הזועם שלח גדודי צבא כדי להרוג את הרוצחים ולשרוף את עירם.
\v 8 הוא פנה אל משרתיו ואמר: ʼמשתה החתונה מוכן, אולם האורחים שהוזמנו לא היו ראויים לכבוד הזה.
\v 9 צאו אל הרחובות והזמינו את כל מי שתפגשו!‘
\v 10 המשרתים עשו כדבריו והכניסו לאולם את כל מי שפגשו: אנשים טובים ורעים גם יחד, והאולם נמלא אורחים.
\v 11 ”אולם כשנכנס המלך אל האולם כדי לראות את האורחים, גילה כי אחד מהם לא לבש בגדי חתונה הולמים.
\v 12 ” ʼידידי‘, שאל המלך, ʼכיצד נכנסת אל האולם ללא בגדי חתונה?‘ לַאורח לא הייתה תשובה.
\v 13 ”אז אמר המלך למשרתיו: ʼקשרו את ידיו ורגליו והשליכוהו החוצה לחושך, למקום שבו יש רק בכי וחריקת שיניים!‘
\v 14 כי רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים.“
\v 15 שוב נועצו הפרושים ביניהם וחיפשו דרך להכשיל את ישוע בלשונו.
\v 16 הם החליטו לשלוח אליו כמה מאנשיהם, יחד עם אנשי הורדוס, כדי לשאול אותו שאלה. ”אדון,“ הם פתחו, ”אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאתה מלמד את דבר אלוהים בלי להתחשב בתוצאות, בלי פחד ומשוא־פנים.
\v 17 אמור לנו בבקשה, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“
\v 18 ישוע הבין את מזימתם, ולכן ענה: ”צבועים שכמוכם! כך אתם מנסים אותי?
\v 19 בואו הנה; תנו לי מטבע.“ והם נתנו לו מטבע.
\v 20 ”דמותו של מי חקוקה כאן?“ שאל אותם ישוע. ”ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?“
\v 13-14 ”אוי לכם, הפרושים והסופרים, צבועים אתם! לא די שאינכם נכנסים בעצמכם למלכות השמים, אתם גם מונעים מאחרים להיכנס! אתם מעמידים פני צדיקים ומתפללים באריכות באמצע הרחוב, וכל זאת בזמן שאתם מגרשים אלמנות מבתיהן. צבועים שכמוכם!
\v 15 כן, אוי לכם, צבועים! אתם נוסעים למרחקים כדי לגייר אדם אחד, ולאחר שהתגייר אתם הופכים אותו לבן־גיהינום עוד יותר מכם!
\v 16 ”אוי לכם, מנהיגים עיוורים! הכלל שלכם הוא: ʼאם נשבעת במקדש ה׳ מותר לך להפר את שבועתך, אולם אם נשבעת בזהב של בית־המקדש אסור לך להפר את שבועתך‘.
\v 17 עיוורים טיפשים! מה חשוב יותר, הזהב או המקדש שמקדש את הזהב?
\v 18 ”כמו כן אתם אומרים: ʼשבועה במזבח אינה מחייבת ומותר להפר אותה, אך שבועה בקורבן שעל המזבח – מחייבת‘.
\v 19 עיוורים! מה גדול וחשוב יותר, הקורבן שעל המזבח או המזבח עצמו המקדש את הקורבן?
\v 20 הרי אם אתם נשבעים ʼבמזבח‘, אתם נשבעים למעשה בו ובכל אשר עליו.
\v 21 כאשר אתם נשבעים ʼבמקדש‘, אתם נשבעים למעשה בו ובאלוהים השוכן בו.
\v 22 ואם אתם נשבעים ʼבשמים‘, אתם נשבעים בכסא אלוהים ובאלוהים עצמו.
\v 23 ”כן, אוי לכם פרושים וסופרים צבועים! אתם מקפידים על הלכות דקדקניות כמו לתת מעשר על עלי נענע בגינה, אולם אתם מתעלמים מהדברים החשובים באמת כמו צדק, רחמים ואמונה! אתם אמנם חייבים לתת מעשר, אולם אסור לכם להזניח את הדברים החשובים יותר.
\v 24 מנהיגים עיוורים! אתם מסננים את היתוש ובולעים את הגמל!
\v 25 ”אוי לכם, סופרים ופרושים צבועים שכמוכם! אתם מקפידים כל־כך על צחצוח הכוס מבחוץ, אולם תוכה מצחין מריקבון!
\v 26 פרושים עיוורים, טהרו תחילה את פנים הכלי ואז כולו יהיה נקי!
\v 27 ”אוי לכם, סופרים ופרושים! אתם דומים לקברים הנראים יפים ומפוארים מבחוץ, אך בתוכם הם מלאים עצמות מתים, ריקבון וטומאה.
\v 28 אתם משתדלים להיראות קדושים, אולם בפנים לבכם מלא צביעות וטומאה.
\v 31 ”בדבריכם אלה אתם מעידים על עצמכם שהנכם בני רשעים.
\v 32 אתם הולכים בעקבות אבותיכם וממלאים את מכסת עוונותיהם.
\v 33 נחשים בני נחשים! כיצד תימלטו מעונש הגיהינום?
\v 34 ”אני שולח אליכם נביאים, חכמים וסופרים; אחדים מהם תהרגו בצליבה, ואחרים תלקו בשוטים בבתי הכנסת שלכם, ותרדפו אחריהם מעיר לעיר!
\v 35 וכך תישאו באשמת הריגתם של כל אנשי האלוהים – החל בהבל הצדיק וכלה בזכריה בן־ברכיה, שאותו רצחתם בבית־המקדש בין ההיכל למזבח.
\v 36 ובכן, כל זה יבוא על הדור הזה.
\v 37 ”ירושלים, ירושלים, ההורגת את הנביאים ורוגמת באבנים את שליחי אלוהים! פעמים רבות חפצתי לאסוף את בנייך, כתרנגולת האוספת את אפרוחיה תחת כנפיה, אולם לא רציתם.
\v 38 ועתה אלוהים נוטש את ביתכם,
\v 39 ואני אומר לכם שמעתה ואילך לא תראו אותי יותר, עד אשר תאמרו: ʼברוך הבא בשם ה׳!‘ “
\c 24
\cp כד
\v 1 כשיצא ישוע מבית־המקדש, באו אליו תלמידיו להראות לו את מבני המקדש.
\v 2 אולם ישוע אמר להם: ”כל המבנים האלה ייהרסו ואף אבן לא תישאר במקומה.“
\v 3 מאוחר יותר, כשישב ישוע על מדרון הר הזיתים, שאלו אותו התלמידים: ”מתי יקרה הדבר הזה? אילו מאורעות יסמנו את שובך ואת סוף העולם?“
\v 4 ”אל תניחו לאיש לרמות אתכם“, השיב להם ישוע,
\v 5 ”כי אנשים רבים יבואו ויטענו כל אחד ʼאני המשיח‘, ויטעו אנשים רבים.
\v 6 כאשר תשמעו על מהומות ומלחמות – אל תיבהלו. אמנם תפרוצנה מלחמות ותתחוללנה מהומות, אבל הקץ לא יבוא מיד.
\v 7 מדינות וממלכות תילחמנה זו בזו, ובמקומות רבים יהיו רעידות אדמה ורעב.
\v 8 אולם כל אלה יציינו רק את ראשית הצרות והסבל העתידים לבוא.
\v 9 ”לאחר מכן יענו אתכם, יהרגו אתכם והעולם כולו ישנא אתכם, משום שאתם שייכים לי.
\v 10 רבים ישובו לחטוא, יבגדו זה בזה וישנאו איש את אחיו.
\v 11 נביאי שקר רבים יופיעו ויוליכו שולל אנשים רבים.
\v 12 החטא והרשע יתפשטו בכל מקום וידכאו את אהבתם של רבים.
\v 13 אולם אלה שיחזיקו מעמד עד הסוף יינצלו.
\v 14 ”הבשורה הטובה על דבר המלכות תתפשט בעולם כולו – כך שכל האומות תשמענה אותה – ולבסוף יגיע הקץ.
\v 9 ”אולם הבחורות החכמות ענו: ʼאם ניתן לכן מעט שמן לא יישאר לנו מספיק. לכו לחנות לקנות לעצמכן‘.
\v 10 ”אך בזמן שהן הלכו לקנות שמן בא החתן, ואלה שהיו מוכנות נכנסו איתו אל החתונה והדלת ננעלה.
\v 11 ”כשחזרו האחרות מאוחר יותר, הן עמדו בחוץ וקראו: ʼאדוננו, אדוננו, פתח לנו את הדלת!‘
\v 12 ”אולם הוא השיב להן מבפנים: ʼאינני מכיר אתכן!‘
\v 13 ”משום כך היו ערים ומוכנים, כי אינכם יודעים באיזה יום ובאיזו שעה אחזור.“
\v 14 ישוע המשיך: ”אפשר לתאר את מלכות השמים בעזרת הסיפור על אדם שנסע לארץ רחוקה. לפני נסיעתו הוא קרא למשרתיו והפקיד בידם סכומי כסף, כדי שישקיעו אותם למענו בזמן העדרו.
\v 15 הוא נתן לאחד 50,000 שקלים, לשני – 20,000 שקלים ולשלישי – 10,000 שקלים. הוא חילק את הכסף בהתאם לכישרונו של כל אחד ויצא לדרכו.
\v 16 האיש שקיבל 50,000 שקלים החל מיד לקנות ולמכור, ותוך זמן קצר הרוויח עוד 50,000 שקלים.
\v 17 גם האיש שקיבל 20,000 שקלים ניגש מיד לעבודה והרוויח עוד 20,000 שקלים.
\v 18 אך האיש שקיבל 10,000 שקלים חפר בור באדמה והטמין בתוכו את הכסף.
\v 19 ”לאחר זמן רב חזר האדון ממסעו, וביקש ממשרתיו לתת דין וחשבון על הכסף שהפקיד בידם.
\v 20 האיש שקיבל 50,000 שקלים החזיר לאדוניו 100,000 שקלים.
\v 21 האדון שיבח אותו על עבודתו הטובה ואמר: ʼמאחר שהיית נאמן בסכום קטן, אתן לך עכשיו אחריות גדולה יותר. בוא והשתתף בשמחתי‘.
\v 22 ”אחריו בא האיש שקיבל 20,000 שקלים והצהיר: ʼאדוני, נתת לי 20,000 שקלים, ועכשיו אני מחזיר לך סכום כפול‘.
\v 23 ” ʼעבודה טובה‘, אמר לו האדון. ʼאתה משרת טוב ונאמן. מאחר שהיית נאמן בסכום קטן, אתן לך עכשיו הרבה יותר!‘
\v 24-25 לאחר מכן בא האיש שקיבל 10,000 שקלים ואמר: ʼאדוני, ידעתי שאתה איש קשה, שמצליח לקצור במקום שלא זרעת ולאסוף במקום שלא פיזרת. משום כך פחדתי והסתרתי את הכסף באדמה – והנה הוא!‘
\v 47 לפני שהספיק ישוע לסיים את דבריו הגיע למקום יהודה, אחד משנים־עשר התלמידים, ואיתו המון שנשלח מטעם ראשי הכוהנים וזקני העם, חמוש בחרבות ובמקלות.
\v 48 יהודה אמר להם לתפוס את האיש שייתן לו נשיקה,
\v 49 ואז ניגש ישר אל ישוע ואמר: ”שלום, רבי!“ ונישק אותו.
\v 50 ”ידידי,“ אמר לו ישוע, ”עשה את מה שבאת לעשות.“ באותו רגע תפסו אותו האחרים.
\v 51 אחד האנשים שהיו עם ישוע שלף חרב וקיצץ את אוזנו של עבד הכוהן הגדול.
\v 52 ”עזוב את החרב שלך,“ אמר לו ישוע, ”מי שחי בחרב ימות בחרב.
\v 53 אתה לא מבין שאני יכול לבקש מאבי שייתן לי אלפי מלאכים להגן עלי, והוא היה שולח אותם מיד?
\v 54 אולם אילו הייתי עושה כך, כיצד הייתה מתקיימת הנבואה בכתובים המתארת את המתרחש עכשיו?“
\v 55 ישוע פנה אל ההמון ואמר: ”האם אני פושע מסוכן? מדוע אתם באים לאסור אותי בחרבות ובמקלות? הלא לימדתי אתכם במקדש יום־יום ויכולתם לאסור אותי שם ללא קושי!
\v 56 אולם כל זה בא למלא את דברי הנביאים בכתבי הקודש.“ אז עזבו אותו התלמידים וברחו.
\v 57 ההמון לקח את ישוע אל ביתו של קייפא הכוהן הגדול – שם כבר המתינו לו הסופרים והזקנים.
\v 58 באותו זמן הלך פטרוס במרחק מה אחרי ההמון. הוא נכנס לחצר ביתו של הכוהן הגדול, ישב בין החיילים וחיכה לראות מה יקרה לישוע.
\v 59 ראשי הכוהנים וחברי הסנהדרין, שהתאספו שם, חיפשו עדי שקר שיעידו נגד ישוע, כדי שיוכלו להטיל עליו אשמה כלשהי ולדון אותו למוות.
\v 60-61 אבל למרות שמצאו אנשים רבים שהסכימו לתת עדות שקר, דבריהם תמיד סתרו זה את זה. לבסוף באו שני אנשים שהצהירו: ”האיש הזה אמר שהוא יכול להרוס את בית־המקדש ולבנות אותו מחדש תוך שלושה ימים.“
\v 9-10 בזאת התקיימה נבואת זכריה: ”הם לקחו את שלושים שקלי הכסף – המחיר שבו העריכו אותו בני ישראל – וקנו שדה מאת הקדר, כפי שהדריך אותי ה׳.“\f + \fr 27.9-10 \fl כז 9-10 \ft תרגום חופשי של זכריה יא 12-13\f*
\v 24 כשראה פילטוס שאין טעם להמשיך ושעלולה לפרוץ מהומה, דרש שיביאו אליו קערת מים. הוא רחץ את ידיו לעיני הקהל ואמר: ”הידיים שלי נקיות מדמו של האיש הצדיק הזה. האחריות מוטלת עליכם!“
\v 25 וההמון השיב בצעקה: ”דמו עלינו ועל בנינו!“
\v 26 אז שחרר להם פילטוס את בר־אבא, ולאחר שהלקה את ישוע בשוטים מסרו לידי החיילים הרומאים, כדי שיקחו אותו לצליבה.
\v 27 אולם לפני כן הם לקחו אותו אל ארמון המושל וקראו לכל חיילי המשמר.
\v 28 הם הפשיטוהו והלבישוהו גלימת ארגמן.
\v 29 לאחר מכן שזרו זר מקוצים ארוכים והניחו על ראשו ככתר, בידו הימנית שמו מקל כשרביט, כרעו ברך לפניו בלגלוג והתגרו בו בקריאות לעג: ”יחי מלך היהודים!“
\v 30 הם ירקו בפניו, חטפו מידו את המקל והכוהו על ראשו.
\v 31 לאחר שסיימו החיילים להתלוצץ ולצחוק עליו, הפשיטו מעליו את הגלימה והלבישו אותו בבגדיו, והוציאו אותו החוצה לצליבה.
\v 32 בדרך למקום הצליבה הם פגשו את שמעון מקירניה ואילצו אותו לסחוב את הצלב של ישוע.
\v 33 הם המשיכו בדרכם עד שהגיעו למקום הנקרא ”גלגלתא“, או ”מקום הגולגולת“.
\v 34 החיילים נתנו לו יין מסומם, אולם לאחר שטעם ממנו סרב לשתות אותו.
\v 35 לאחר הצליבה הפילו החיילים גורל, כדי לחלק ביניהם את בגדיו של ישוע.
\v 36 ואז התיישבו והביטו בישוע על הצלב.
\v 37 מעל ראשו הם תלו שלט: ”זהו ישוע מלך היהודים.“
\v 38 יחד עם ישוע נצלבו גם שני פושעים – אחד לימינו ואחד לשמאלו.
\v 39 העוברים ושבים קללו אותו, לעגו לו וקראו:
\v 40 ”נו, אתה יכול להרוס את בית המקדש ולבנותו מחדש בשלושה ימים? אם אתה בן־אלוהים, מדוע אינך יורד מהצלב ומציל את עצמך?“
\v 41 גם ראשי הכוהנים, הסופרים והזקנים חרפו אותו ולעגו לו:
\v 42 ”הוא יכול להושיע את כולם חוץ מאשר את עצמו!“ צחקו. ”משיח שכמוהו!“ קראו. ”מלך ישראל, הבה נראה אותו יורד מהצלב, ואז נאמין בו!
\v 43 הרי בטח באלוהים, נראה אם אלוהים באמת יציל אותו. הרי אמר שהוא בן־אלוהים!“
\v 44 גם הפושעים שנצלבו לידו העליבו אותו בצורה דומה.
\v 45 בשעה שתים־עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות.
\v 46 בשעה שלוש אחר־הצהריים זעק ישוע זעקת שבר:\f + \fr 27.46 \fl כז 46 \ft בארץ ישראל בתקופה הזו היהודים דיברו בעברית ובארמית. כאשר מופיע תעתיק ביוונית המקורית בברית החדשה, מלבד מקרים בודדים (התגלות ט 11, טז 16), הציטוט מובא בארמית ולא בעברית. עובדה זו מומחשת במעשי השליחים א 19: ”הדבר הזה נודע לכל יושבי ירושלים ולפיכך נקרא אותו שדה בלשונם ʼחקל דמא‘, שפירושו שדה הדם“.\f* ”אלי, אלי, למה שבקתני?“ (כלומר: ”אלי, אלי, למה עזבתני?“)
\v 60 הניח אותה בתוך קבר חדש שחצב בשביל עצמו, סתם את הפתח באבן גדולה והלך לדרכו.
\v 61 מרים המגדלית ומרים השנייה ישבו במרחק והסתכלו.
\v 62 למחרת, בתום טקסי החג, באו ראשי הכוהנים והפרושים אל פילטוס
\v 63 ואמרו: ”אדוננו, השקרן הזה אמר פעם שלאחר שלושה ימים ישוב ויקום לתחייה.
\v 64 משום כך אנחנו מבקשים ממך לחתום את הקבר עד לאחר היום השלישי, כדי שתלמידיו לא יגנבו את הגופה ויפיצו את השמועה שהוא קם מן המתים. אחרת תהיה התרמית גרועה מזו הראשונה.“
\v 65 פילטוס אמר להם: ”יש לכם משמר שלכם, אתם יודעים איך לטפל בזה כמו שצריך“.
\v 66 וכך הם חתמו את הקבר והציבו שומרים.
\c 28
\cp כח
\v 1 ביום ראשון השכם בבוקר, בעלות השחר, הלכו מרים המגדלית ומרים השנייה אל הקבר.
\v 2 לפתע התחוללה רעידת אדמה חזקה, ומלאך ירד מהשמים, הזיז את האבן שחסמה את הפתח וישב עליה.
\v 3 פניו האירו כברק, ובגדיו היו צחורים כשלג.
\v 4 כשראו השומרים את המלאך, הם התעלפו מרוב בהלה ונפלו על הארץ כמתים.
\v 5 ”אל תפחדנה“, פנה המלאך אל הנשים. ”אני יודע שאתן מחפשות את ישוע שנצלב.
\v 6 אולם הוא אינו נמצא כאן. ישוע קם לתחייה בדיוק כפי שהבטיח. היכנסו, תראו את המקום שבו שכב.
\v 7 עכשיו לכו מהר אל תלמידיו ותאמרו להם שישוע קם מן המתים, והולך לפניכם לגליל. אתם תראו אותו שם. זהו, אמרתי לכם!“
\v 8 הנשים רצו מן הקבר מבוהלות מאוד, אך מלאות שמחה, ומיהרו למצוא את התלמידים ולמסור להם את בשורת המלאך.
\v 9 בשעה שרצו נגלה אליהן ישוע. ”שלום לכן“, אמר, והן נפלו לרגליו והשתחוו לפניו.
\v 10 ”אל תפחדו“, הרגיע אותן ישוע. ”לכו ואמרו לאחי ללכת מיד לגליל כדי לפגוש אותי שם.“
\v 11 כשהיו הנשים בדרכן העירה, באו השומרים אל ראשי הכוהנים וסיפרו להם מה שקרה,