DevleskoDrom_he_ohd/67-REV.usfm

\id REV - Biblica® Open Hebrew Living NT 2009
\h התגלות
\toc1 התגלות
\toc2 התגלות
\toc3 התגלות
\mt1 התגלות
\c 1
\cp א
\v 1 להלן התגלות מישוע המשיח, שאלוהים נתן לו כדי שיגלה למשרתיו את המאורעות שעומדים להתרחש. הוא שלח מלאך להציג התגלות זו למשרתו יוחנן.
\v 2 יוחנן העיד שכל אשר ראה ושמע הוא דבר אלוהים ועדות ישוע המשיח.
\v 3 ברוכים הקוראים את דברי הנבואה הזאת, וברוכים השומעים אשר מקיימים את הכתוב בה, כי מועד התגשמותה קרוב.
\v 4 מאת יוחנן. אל שבע הקהילות באסיה (הקטנה). אחים יקרים, שלום וברכה לכם מאת האלוהים אשר  הוֹוֶה, היה ועתיד לבוא, מאת שבע הרוחות אשר לפני כיסאו,
\v 5-6 ומאת ישוע המשיח העד הנאמן – הראשון שקם מן המתים, ושליטם של כל מלכי העולם. כל הכבוד, הגבורה והשלטון לעולמי עולמים לישוע המשיח אשר אוהב אותנו תמיד. בשפכו את דמו למעננו הוא שיחרר אותנו מהשעבוד לחטא, ועשה אותנו ממלכת כוהנים לאלוהים אביו.
\v 7 הביטו, הנה הוא בא עם העננים, וכל עין תראה אותו – גם אלה שדקרוהו. וכל עמי העולם יספדו עליו בצער ובחרטה. אכן, כך יהיה. – אמן.
\v 8 ”אני האלף והתו, ההתחלה והסוף,“ אומר אלוהים, ”הוֹוֶה, היה ועתיד לבוא, אלוהי צבאות.“
\v 9 אני יוחנן אחיכם, כותב מכתב זה. אני שותפכם לסבל, למלכות ולסבלנות, שהם מנת חלקנו במשיח. בהיותי באי פטמוס – לשם הוגליתי על שהטפתי את דבר אלוהים, וסיפרתי לאנשים על אודות ישוע המשיח –
\v 10 שרתה עלי הרוח ביום המקודש לאדון, ולפתע שמעתי מאחורי קול רם שנשמע כתרועת שופר.
\v 11 ”כתוב בספר את כל מה שאתה רואה,“ אמר אלי הקול, ”ושלח את הספר אל הקהילות באסיה: אפסוס, זמירנא, פרגמוס, תיאטירא, סרדיס, פילדלפיא ולודקיא.“
\v 12 בפנותי לראות מי המדבר אלי, ראיתי שבע מנורות זהב,
\v 13 וביניהן עומדת דמות ”בן־אדם“. הוא לבש גלימה ארוכה ועל חזהו חגורת זהב.
\v 14 שיער ראשו לבן כצמר, צחור כשלג, עיניו כלהבת אש.
\v 15 רגליו כנחושת נוצצת שנצרפה בכור, קולו כקול מים רבים.
\v 16 בידו הימנית שבעה כוכבים, בפיו חרב בעלת להב כפול, ופניו זרחו כשמש המאירה בעיצומה.
\v 17 כשראיתיו נפלתי לרגליו כאדם מת, אך הוא הניח עלי את ידו הימנית ואמר: ”אל תירא! אני הראשון והאחרון; אני הוא החי לנצח!
\v 18 הייתי מת אך קמתי לתחייה ואני חי לעולם ועד, ובידי אני מחזיק את מפתחות השאול והמוות.
\v 19 כתוב את כל אשר ראית, את המתרחש עתה ואת אשר אני עומד להראות לך.
\v 20 זוהי המשמעות הסודית של שבעת הכוכבים, אשר ראית בידי הימנית, ושל שבע מנורות הזהב: שבעת הכוכבים הם ראשי\f + \fr 1.20 \fl א 20 \ft מילולית: מלאכי\f* שבע הקהילות, ושבע המנורות הן שבע הקהילות.
\c 2
\cp ב
\li
\v 1 ”את המכתב הראשון כתוב אל ראש\f + \fr 2.1 \fl ב 1 \ft מילולית: מלאך; כך נכון גם בפרק ב׳ פסוקים 8 & 12 ובפרק ג׳ פסוקים 1, 7 & 14.\f* קהילת אפסוס.
\pi אלה דבריו של האוחז ביד ימינו את שבעת הכוכבים, והמתהלך בין שבע מנורות הזהב:
\pi
\v 2 ʼאני יודע את כל מעשיך הטובים; ראיתי את עמלך הקשה, את כוח סבלך ואני יודע שאינך סובל אנשים רשעים. בחנת בזהירות את דברי אלה שטוענים שהם שליחי האדון, וגילית שלא היו דברים מעולם – הם אינם שליחים, אלא שקרנים!
\v 3 בסבלנות ובאורך־רוח סבלת רבות למעני.
\pi
\v 4 אך דבר אחד יש לי נגדך: עזבת את אהבתך הראשונה!
\v 5 חשוב לרגע עד היכן הידרדרת! חזור בתשובה ונהג כפי שנהגת לראשונה. אם לא תחזור בתשובה, אבוא ואסיר את מנורתך ממקומה.
\v 6 לזכותך ייאמר שאתה מתעב את מעשי הניקולסים\f + \fr 2.6 \fl ב 6 \ft לפי דעה אחת היו הניקולסים כת בקהילה הקדומה, על שם ניקולס מאנטיוכיה (מעשי השליחים ו 5) אשר שאפה להתפשר עם עובדי האלילים, על־מנת לאפשר למאמינים השתתפות בפעילויות חברתיות ודתיות של החברה שבה היו. הניקולסים כמו בלעם (במדבר כב לא 16) הפיצו תורת שקר המתירה זנות ואכילת זבחים שהוקרבו לאלילים.\f* כשם שאני מתעב אותם.
\pi
\v 7 מי שמסוגל לשמוע – שיקשיב לדברי הרוח אל הקהילות.
\pi למנצח אתן לאכול מפרי עץ החיים שנמצא בגן־העדן של אלוהים.‘
\li
\v 8 ”את המכתב השני כתוב אל ראש קהילת זמירנא.
\pi אלה דברי הראשון והאחרון אשר מת וקם לתחייה:
\pi
\v 9 ʼאני יודע שאתה סובל קשות בגלל אמונתך, ואני יודע על העוני שלך, אך דע שמצפה לך עושר רב בשמים! אני גם יודע שמתנגדיך לועגים לך ומקללים אותך – הם קוראים לעצמם ”יהודים“, אך למעשה הם קהילתו של השטן!
\v 10 אני מזהיר אותך מראש: אל תפחד מפני הסבל שעומד לבוא עליך! בקרוב ישליך השטן אחדים מכם לכלא, כדי לנסותכם, וסבלכם יימשך עשרה ימים. היה נאמן עד מוות ואעניק לך את כתר החיים.
\pi
\v 11 מי שמסוגל לשמוע – שיקשיב לדברי הרוח אל הקהילות.
\pi המנצח לא ימות במוות השני.‘
\li
\v 12 ”את המכתב השלישי כתוב אל ראש קהילת פרגמוס.
\pi אלה דבריו של המחזיק בחרב החדה בעלת הלהב הכפול:
\pi
\v 13 ʼאני מכיר את עיר מגוריך – עיר שמרבית תושביה משרתים את השטן! למרות זאת שמרת על נאמנותך ולא התכחשת לי גם כאשר אנטיפס, עדי הנאמן, נרצח בעירכם על־ידי משרתי השטן.
\pi
\v 14 אף־על־פי־כן יש לי נגדך כמה דברים: יש ביניכם כאלה שדבקים בתורת בלעם, אשר לימד את בלק כיצד להשחית את עם־ישראל; לאכול זבחים שהוקרבו לאלילים, לזנות ולנאוף.
\v 15 מלבד זאת יש ביניכם כאלה שדבקים בתורת הניקולסים אשר תיעבתי.
\v 16 חזור בתשובה! אם תסרב, אבוא אליך בשעה בלתי צפויה ואלחם באנשים האלה בחרב פי.
\pi
\v 17 מי שמסוגל לשמוע – שיקשיב לדברי הרוח אל הקהילות.
\pi את המנצח אאכיל מן נסתר, ואתן לו אבן לבנה שעליה חרוט שם חדש שידוע אך ורק למקבל האבן.‘
\li
\v 18 ”את המכתב הרביעי כתוב אל ראש קהילת תיאטירא.
\pi אלה דברי בן־האלוהים אשר עיניו כלהבת אש ורגליו כנחושת נוצצת:
\pi
\v 19 ʼאני יודע את מעשיך הטובים, את אהבתך, אמונתך, עבודתך וכוח סבלך, ואני שמח לראות כיצד אתה הולך ומרבה את מעשיך הטובים.
\pi
\v 20 בכל זאת, יש לי נגדך דבר אחד: אתה מניח לאישה הזאת איזבל, שקוראת לעצמה נביאה, להסית את המאמינים לזנות ולנאוף. היא מסיתה אותם לנהל חיים בלתי־מוסריים ולאכול זבחים שהוקרבו לאלילים.
\v 21 נתתי לה הזדמנות לחדול ממעשיה המושחתים ולחזור בתשובה, אך היא סירבה.
\v 22 שים לב למה שאעשה לה: ארתק אותה למיטתה, ואם אלה שמנאפים איתה לא יחזרו בתשובה, אגרום להם צער וסבל נורא.
\v 23 גם את בניה אהרוג, וכל הקהילות תדענה שאני, האלוהים, בוחן כליות ולב ומשלם לכל איש כמעשיו.
\pi
\v 24-25 אני פונה אל שאר המאמינים בתיאטירא – אל אלה שלא הלכו בעקבות איזבל ולא למדו את ”האמת העמוקה“ של תורת השטן – ואומר: לא אכביד עליכם בעול נוסף, אולם שימרו היטב על מה שיש לכם עד שובי.
\pi
\v 26 למנצח ששומר על מעשי עד הסוף אתן שלטון על הגויים.
\v 27 הוא ינהיגם בשבט ברזל, וינפצם לרסיסים ככלי ביד היוצר.
\v 28 אכן, סמכותו תהיה כסמכות שקיבלתי אני מאבי. גם את כוכב השחר אתן למנצח.
\pi
\v 29 מי שמסוגל לשמוע – שיקשיב לדברי הרוח אל הקהילות.‘
\c 3
\cp ג
\li
\v 1 ”את המכתב החמישי כתוב אל ראש קהילת סרדיס.
\pi אלה דבריו של המחזיק בידו את שבע רוחות האלוהים ואת שבעת הכוכבים:
\pi ʼאני יודע את מעשיך; יש לך שם שאתה חי, אך למעשה אתה מת!
\v 2 התעורר! חזק את מה שנותר לך, לפני שגם המעט הזה ימות! מעשיך אינם מוצאים־חן בעיני אלוהים.
\v 3 זכור את מה שקיבלת ולמדת; חזור בתשובה וקיים את דברי אלוהים. אם תסרב להתעורר ולהתנער ממצבך, אבוא אליך בשעה בלתי־צפויה, כגנב, ואעניש אותך.
\pi
\v 4 עלי לציין שיש אצלכם בסרדיס אנשים מעטים שלא טימאו את לבושם בחלאת העולם. אנשים אלה יתהלכו איתי בלבוש לבן, כי הם ראויים לכך.
\pi
\v 5 המנצח ילבש בגדים לבנים, ולא אמחק את שמו מספר החיים; לפני אבי ומלאכיו אכריז שהוא שלי!
\pi
\v 6 מי שמסוגל לשמוע – שיקשיב לדברי הרוח אל הקהילות.‘
\li
\v 7 ”את המכתב השישי כתוב אל ראש קהילת פילדלפיא.
\pi אלה דברי הקדוש האמיתי שבידו מפתח דוד, הפותח את אשר איש אינו יכול לסגור, והסוגר את אשר איש אינו יכול לפתוח:
\pi
\v 8 ʼאני מכיר אותך היטב. ראה, פתחתי לפניך דלת שאיש אינו יכול לסגרה, כי למרות שאינך חזק ביותר שמרת את דברי ולא התכחשת לשמי.
\v 9 שים לב, אני אכריח את קהילת השטן – אלא שמשקרים וטוענים שהם יהודים – להשתחוות לפניך ולהודות שאני אוהב אותך.
\v 10 מאחר ששמרת את דברי בסבלנות למרות הסבל והרדיפות, גם אני אשמור אותך משעת הסבל העומדת לבוא על העולם כולו, לבחון ולנסות את תושביו.
\pi
\v 11 אני עומד לבוא בקרוב! שמור היטב על המעט שבידך, כדי שאיש לא יגזול ממך את הכתר שמובטח לך.
\pi
\v 12 את המנצח אציב כעמוד במקדש אלוהי; הוא יהיה מוגן ובטוח, ולא יעזוב יותר את המקדש. אכתוב עליו את שם אלוהי, את שם עיר אלוהי, ירושלים החדשה היורדת מן השמים מאת אלוהי, ואת שמי החדש.
\pi
\v 13 מי שמסוגל לשמוע – שיקשיב לדברי הרוח אל הקהילות.‘
\li
\v 14 ”את המכתב השביעי כתוב אל ראש קהילת לודקיא.
\pi אלה דברי האמן, העד הנאמן והאמיתי שהוא ראשית בריאת אלוהים:
\pi
\v 15 ʼאני מכיר אותך היטב – אינך קר ואינך חם. הלוואי שהיית קר או חם!
\v 16 אך מאחר שאתה פושר, אקיא אותך מפי!
\v 17 אתה חי באשליה שהינך עשיר, בעל־כוח ואינך חסר דבר, בעוד שהאמת המרה היא שאתה אומלל, עלוב, עני, עיוור ועירום!
\v 18 אני מציע לך לקנות ממני זהב טהור צרוף באש, כדי שתהיה עשיר באמת. אני גם מציע לך לקנות ממני בגדים לבנים וטהורים, כדי שלא תהיה ערום יותר ולא תתבייש, וכן תרופה לרפא את עיניך ולהשיב לך את ראייתך.
\pi
\v 19 אני תמיד מייסר ומוכיח את מי שאני אוהב. לכן, אם לא תתעורר ותחזור בתשובה, אעניש גם אותך.
\v 20 ראה, אני עומד ליד הדלת ודופק. מי שישמע את קולי ויפתח את הדלת, אבוא אליו ואתחבר איתו, והוא יתחבר איתי.
\pi
\v 21 המנצח יישב לצדי על כיסאי, כשם שאני יושב לצד אבי לאחר שניצחתי.
\pi
\v 22 מי שמסוגל לשמוע – שיקשיב לדברי הרוח אל הקהילות.‘ “
\c 4
\cp ד
\v 1 לאחר מכן ראיתי בשמים דלת פתוחה לרווחה, והקול אשר שמעתי קודם, כקול תרועת שופר, אמר אלי: ”עלה הנה ואראה לך את אשר יהיה בעתיד!“
\v 2 מיד שרתה עלי רוח אלוהים (ויכולתי לראות את הנעשה בשמים). ראיתי כסא מלכות ואת היושב עליו;
\v 3 דמותו הקרינה זוהר נפלא ובלתי־רגיל, מעין שילוב של ברק יהלומים עם נוגה אבן אודם, וסביב כיסאו הייתה קשת שנראתה כאבן ברקת.
\v 4 סביב כסא המלכות עמדו עשרים־וארבעה כיסאות כבוד, ועליהם ישבו עשרים־וארבעה זקנים לבושים לבן ולראשם כתרי זהב.
\v 5 מכיסא המלכות יצאו ברקים, רעמים וקולות. לפני הכיסא בערו שבעה לפידי אש שהם שבע רוחות האלוהים.
\v 6 לפני הכסא היה מעין ים־זכוכית שקוף כבדולח. סביב כסא המלכות ניצבו ארבע חיות בעלות עיניים רבות מלפנים ומאחור.
\v 7 החיה הראשונה נראתה כמו אריה, החיה השנייה נראתה כמו שור, פני החיה השלישית דמו לפני אדם, והחיה הרביעית נראתה כנשר מעופף.
\v 8 לכל אחת מארבע החיות היו שש כנפיים ועיניים רבות מסביב ומפנים. יומם ולילה הן שרות ללא הפסק: ”קדוש, קדוש, קדוש, ה׳ אלוהי צבאות, אשר היה, הווה ועתיד לבוא.“
\v 9 בכל פעם שנתנו החיות כבוד, הדר ותודה ליושב על כיסא המלכות אשר חי לנצח,
\v 10 נפלו עשרים־וארבעה הזקנים על פניהם לפני היושב על הכיסא, השתחוו לפניו, הניחו את כתריהם לפני הכסא ושרו:
\v 11 ”אדוננו ואלוהינו ראוי אתה לכבוד, להדר ועוז, כי אתה בראת הכול; הכול היה ונברא לפי רצונך.“
\c 5
\cp ה
\v 1 ראיתי לימין היושב על הכסא מגילה כתובה בפנים ובחוץ וחתומה בשבעה חותמות.
\v 2 מלאך גיבור הופיע וקרא בקול גדול: ”מי ראוי לשבור את החותמות ולפתוח את המגילה?“
\v 3 ולא נמצא איש בשמים, בארץ או מבין המתים אשר היה מסוגל לפתוח את המגילה או להביט בכתוב.
\v 4 פרצתי בבכי מר, כי איש לא נמצא ראוי לפתוח את המגילה ולקרוא בה.
\v 5 אך אחד מעשרים־וארבעה הזקנים אמר אלי: ”אל תבכה. ראה, האריה משבט יהודה ושורש דויד ניצח, והוכיח את עצמו ראוי לשבור את החותמות ולפתוח את המגילה.“
\v 6 הבטתי במרכז כסא־המלכות, שמוקף בארבע החיות ובעשרים־וארבעה הזקנים, וראיתי שה שעליו פצעים וחבורות אשר גרמו פעם למותו. לשה היו שבע קרניים ושבע עיניים, שהן שבע רוחות האלוהים שנשלחות אל כל קצווי העולם.
\v 7 השה בא ולקח את המגילה מימינו של היושב על כיסא המלכות.
\v 8 בלקחו את המגילה השתחוו לפניו ארבע החיות ועשרים־וארבעה הזקנים. כל אחד מהזקנים אחז כינור וקערת זהב מלאה קטורת, אשר היא תפילת בני־האלוהים הקדושים.
\v 9 הם שרו שיר חדש, ואלו מילותיו: ”ראוי אתה לקחת את המגילה ולפתוח את חותמיה, כי אתה נשחטת, ובדמך קנית לאלוהים את בניו מכל עם, גזע ולשון.
\q2
\v 10 ממלכת כוהנים לאלוהינו עשית אותם, והם ימלכו על הארץ.“
\v 11 לאחר מכן שמעתי בחיזיון קול מלאכים רבים סביב כסא המלכות, ארבע החיות והזקנים.
\v 12 הם שרו שירה אדירה: ”ראוי השה הטבוח לקבל עוז, עושר וחכמה, גבורה והדר, כבוד וברכה.“
\v 13 וכל בריה בשמים, בארץ, מתחת לארץ ובים, שמעתי קוראים: ”ליושב על הכסא ולשה הברכה וההדר והעוז, לעולם ועד!“
\v 14 ארבע החיות אמרו: ”אמן!“ ועשרים וארבעה הזקנים נפלו על פניהם והשתחוו לו.
\c 6
\cp ו
\v 1 ראיתי את השה שובר את החותם הראשון, ואחת מארבע החיות קראה בקול שנשמע כרעם: ”בוא!“
\v 2 הבטתי וראיתי לפני סוס לבן. רוכבו נשא בידו קשת, על ראשו הונח כתר והוא דהר קדימה כמנצח כדי לנצח.
\v 3 כששבר השה את החותם השני, שמעתי את החיה השנייה קוראת: ”בוא!“
\v 4 הפעם הופיע סוס אדום. לרוכבו ניתנו חרב גדולה וסמכות להשבית את השלום בארץ, כדי שבני־האדם יהרגו זה את זה.
\v 5 כששבר השה את החותם השלישי, שמעתי את החיה השלישית קוראת: ”בוא!“ ואז הופיע סוס שחור וביד רוכבו מאזניים.
\v 6 מבין ארבע החיות שמעתי קול: ”כיכר לחם או קילו וחצי שעורה תמורת יום־עבודה, אך אל תזיקו לשמן וליין.“
\v 7 כששבר השה את החותם הרביעי, שמעתי את החיה הרביעית קוראת: ”בוא!“
\v 8 הבטתי וראיתי סוס בצבע ירקרק, ושם רוכבו ”מוות“, ובעקבותיו בא ”שאול“. הם קיבלו שלטון על רבע מהעולם: להרוג ולהשמיד ברעב, במלחמות, במחלות ובטרף לחיות־הבר.
\v 9 כששבר השה את החותם החמישי, ראיתי מזבח ומתחתיו נשמות האנשים שהוצאו להורג על שום שקיימו והפיצו את דבר ה׳, ומשום עדותם הנאמנה.
\v 10 הנשמות זעקו בקול: ”ה׳ הקדוש והאמיתי, מתי תשפוט את אנשי העולם על העוול שעשו לנו? מתי תנקום את דמנו מיושבי הארץ?“
\v 11 לכל אחת מהנשמות ניתנה גלימה לבנה, ונאמר להן לנוח עוד זמן־מה, עד אשר יושלם מספר אחיהם, משרתי המשיח, שסופם להיהרג למען המשיח.
\v 12 כששבר השה את החותם השישי, ראיתי רעידת אדמה חזקה; השמש השחירה כפחם, הירח האדים כדם;
\v 13 כוכבי השמים נפלו כתאנים שמושלכות ארצה, כשהרוח מניעה בכוח את עץ התאנה.
\v 14 השמים נעלמו כאילו היו מגילה שנגללה, וכל ההרים והאיים נותקו ממקומם.
\v 15 מלכי העולם, מנהיגיו, העשירים, קציני־צבא בכירים וכל בני־האדם – חשובים יותר וחשובים פחות, עבדים ובני־חורין – הסתתרו במערות ובסלעי ההרים.
\v 16 הם התחננו אל ההרים שיפלו עליהם ויסתירו אותם מפני היושב על כיסא־המלכות ומפני זעם השה,
\v 17 כי הגיע יום זעמו של ה׳, ומי יוכל להינצל?
\c 7
\cp ז
\v 1 לאחר מכן ראיתי ארבעה מלאכים עומדים בארבע פינות הארץ ועוצרים את משב ארבע רוחות הארץ, כדי שלא תישוב הרוח בים או ביבשה והכול יעמוד דומם.
\v 2 ראיתי מלאך אחר עולה מצד מזרח, שם זורחת השמש, ובידו חותם אלוהים חיים. הוא קרא אל ארבעת המלאכים שקיבלו סמכות וכוח לחבל בארץ, בים ובצומח:
\v 3 ”חכו! אל תחבלו בארץ, בים ובצומח עד שנחתום את עבדי האלוהים על מצחם.“
\v 4 שמעתי שמספר החתומים היה 144,000 מכל שבטי ישראל:
\v 5 12,000 משבט יהודה 12,000 משבט ראובן 12,000 משבט גד
\v 6 12,000 משבט אשר 12,000 משבט נפתלי 12,000 משבט מנשה
\v 7 12,000 משבט שמעון 12,000 משבט לוי 12,000 משבט יששכר
\v 8 12,000 משבט זבולון 12,000 משבט יוסף 12,000 משבט בנימין.
\v 9 אחר כך ראיתי אנשים רבים, שלא ניתן למנותם, מכל הארצות, העמים, הגזעים, השבטים והשפות. הם עמדו לפני כיסא־המלכות ולפני השה, לבושים גלימות לבנות ובידיהם כפות תמרים.
\v 10 כל ההמון הזה קרא בקול אדיר: ”הישועה לאלוהינו היושב על כיסא־המלכות ולשה!“
\v 11 כל המלאכים – אשר עמדו עתה סביב כיסא־המלכות, סביב הזקנים וארבע החיות – נפלו על פניהם לפני הכיסא, השתחוו לאלוהים
\v 12 וקראו: ”אמן! כל הכבוד, הברכה, החכמה, התודה, ההדר, הכוח והעוז לאלוהינו לעולם ועד. אמן!“
\v 13 אחד מעשרים־וארבעה הזקנים שאל אותי: ”היודע אתה מיהם הלבושים לבן ומאין באו?“
\v 14 ”אדוני,“ השבתי, ”אתה יודע.“ ”אלה הם אנשים שעברו צרות, רדיפות וסבל רב“, הסביר לי הזקן. ”הם רחצו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה.
\v 15 לכן הם נמצאים כאן לפני כיסא אלוהים; הם משרתים את אלוהים במקדשו יומם ולילה, והוא מגן עליהם,
\v 16 הם לא ירעבו ולא יצמאו יותר לעולם, ואף השמש והשרב לא יכו אותם.
\v 17 כי השה העומד לפני כיסא־המלכות ירעה אותם ויובילם למעיינות מים חיים, ואלוהים ימחה כל דמעה מעיניהם.“
\c 8
\cp ח
\v 1 כששבר השה את החותם השביעי, הייתה דממה בשמים כחצי שעה.
\v 2 לאחר מכן ראיתי את שבעת המלאכים העומדים לפני אלוהים, ולכל אחד מהם ניתן שופר.
\v 3 מלאך נוסף הופיע וניגש אל המזבח כשבידו מחתה (יעה) עשויה זהב. ניתנה לו כמות גדולה של קטורת, כדי שיערבב אותה עם תפילות המאמינים, שמוקרבות על מזבח הזהב שלפני כיסא האלוהים.
\v 4 ניחוח הקטורת המעורבת בתפילות עלה מהמזבח לפני אלוהים.
\v 5 לאחר מכן מילא המלאך את המחתה באש המזבח, והשליך את האש על הארץ. מיד נשמעו קולות רעשים ורעמים, ברקים הבריקו והאדמה רעדה.
\v 6 שבעת המלאכים שקיבלו את שבעת השופרות התכוננו לתקוע בהם.
\v 7 כשתקע המלאך הראשון בשופרו, ירדו על הארץ ברד ואש מעורבים בדם; שליש מהארץ נשרף וכן שליש מכלל עצי הארץ וכל העשב הירוק.
\v 8 כשתקע המלאך השני בשופרו, דבר־מה שנראה כהר ענק בוער בלהבות הושלך לתוך הים; שליש מהים הפך לדם,
\v 9 שליש מדגי הים מתו ושליש מכלל אוניות הים טבעו.
\v 10 כשתקע המלאך השלישי בשופרו נפל מן השמים כוכב גדול בוער כלפיד. הוא נפל על שליש הנהרות ומעיינות המים.
\v 11 כוכב זה נקרא ”לענה“ מפני שהרעיל שליש מהמים, ואנשים רבים אשר שתו מן המים האלה הורעלו ומתו.
\v 12 כשתקע המלאך הרביעי בשופרו כוסו בחשכה שליש השמש, שליש הירח ושליש ממספר הכוכבים, כך שאור היום הועם בשליש והלילה החשיך עוד יותר.
\v 13 במרכז השמים ראיתי נשר אחד מעופף וזועק בקול גדול: ”אוי ואבוי ליושבי הארץ, בגלל הצרות הנוראות שתבואנה עליהם כאשר שלושת המלאכים האחרים יתקעו בשופרותיהם.“
\c 9
\cp ט
\v 1 כשתקע המלאך החמישי בשופרו ראיתי כוכב נופל ארצה מן השמים, וניתן לו מפתח התהום.
\v 2 כשפתח את פי התהום עלה עשן סמיך, כעשן שעולה מכבשן ענק, אשר החשיך את השמש והשמים.
\v 3 מתוך העשן יצא ארבה וירד על הארץ. לארבה ניתן שלטון וכוח כמו לעקרבי־הארץ.
\v 4 נאמר להם לא להשחית את צמחיית הארץ – לא לפגוע בעצים, בפרחים או בעשבים, אלא רק בבני־האדם שלא נשאו על מצחם את חותם אלוהים.
\v 5 לא ניתן לארבה כוח להמית אנשים אלה, אלא רק לייסרם בכאב של עקיצות עקרב במשך חמישה חודשים.
\v 6 בימים ההם ירצו בני־האדם להתאבד, אך לא יוכלו; הם ישתוקקו למות, אך המוות יברח מפניהם!
\v 7 הארבה דמה במראהו לסוסים ערוכים למלחמה; פניהם כפני אדם, על ראשם מעין כתר זהב,
\v 8 שערם כשיער אישה ושיניהם כשיני אריה.
\v 9 הם לבשו שריונים שנראו כעשויים ברזל, וקול כנפיהם נשמע כקול המון מרכבות סוסים ערוכים למלחמה.
\v 10 זנבות הארבה היו כזנבות עקרבים, בעלי עוקץ בקצה, ובהם טמון הכוח לייסר את בני־האדם במשך חמישה חודשים.
\v 11 מלכם הוא מלך התהום הנקרא בעברית ”אבדון“, וביוונית – ”אפוליון“.
\v 12 אסון אחד חלף, אך שניים אחרים באים בעקבותיו.
\v 13 כשתקע המלאך השישי בשופרו, שמעתי קול מארבע קרנות מזבח הזהב אשר לפני אלוהים.
\v 14 הקול דיבר אל המלאך השישי שזה עתה תקע בשופרו: ”שחרר את ארבעת המלאכים האסורים בנהר הגדול פרת.“
\v 15 ארבעת המלאכים הוכנו לאותה שנה, לאותו חודש, לאותו יום ולאותה שעה, ועתה שוחררו כדי להמית שליש מכל בני־האדם.
\v 16 שמעתי שהנהיגו צבא של 200,000,000 פרשים.
\v 17 כך נראו הסוסים והפרשים בחזיון שראיתי: חלק מהפרשים לבשו שריון בצבע אדום כאש, חלק אחר לבשו שריון בצבע תכלת, והשאר לבשו שריון בצבע צהוב כגופרית. ראשי הסוסים היו כראשי אריות ומפיהם יצאו גופרית, אש ועשן.
\v 18 במגפות הגופרית, האש והעשן הם המיתו שליש מכל בני־האדם.
\v 19 כוח ההמתה שלהם לא היה בפיהם בלבד, אלא גם בזנבותיהם, שכן זנבותיהם דמו לראשי נחשים שהכישו והמיתו את קורבנותיהם.
\v 20 יתר בני־האדם, שלא מתו במגפות האלה, עדיין סירבו לחזור בתשובה ולשרת את ה׳. הם המשיכו במעשיהם המושחתים, ובסגידה לשדים ולאלילים העשויים זהב, כסף, נחושת ועץ. אכן, הם השתחוו לאלילים שאינם מסוגלים לראות, לשמוע או להלך.
\v 21 הם אף המשיכו לרצוח, לעסוק בכישוף, לגנוב ולזנות.
\c 10
\cp י
\v 1 לאחר מכן ראיתי מלאך גיבור אחר יורד מן השמים. הוא היה עטוף בענן, ומעל ראשו מעין קשת; פניו זרחו כשמש, רגליו דמו לעמודי אש
\v 2 ובידו החזיק ספר קטן פתוח. רגלו הימנית דרכה על הארץ,
\v 3 והוא קרא קריאה אדירה כשאגת אריה. בתגובה לקריאתו הרימו שבעת הרעמים את קולם והחלו לדבר.
\v 4 בשעה שדיברו שבעת הרעמים רציתי לכתוב את דבריהם, אך שמעתי קול מן השמים שציווה עלי: ”דברי הרעמים הם סוד. אל תעלה אותם על הנייר!“
\v 5 המלאך הגיבור, שראיתיו עומד על הים ועל הארץ, הרים את יד ימינו כלפי השמים
\v 6 ונשבע בשמו של החי לנצח, האלוהים אשר ברא את השמים, הארץ, הים ואת כל אשר בהם: ”לא יהיה עיכוב נוסף!
\v 7 בימי תקיעת המלאך השביעי בשופרו, כאשר יחל לתקוע, יתגלה סודו של אלוהים, כפי שבישר לעבדיו הנביאים.“
\v 8 הקול אשר שמעתי מן השמים דיבר אלי שנית: ”לך, קח את הספר הקטן ופתוח מיד המלאך שעומד על הים ועל הארץ.“
\v 9 ניגשתי אליו וביקשתי ממנו את הספר. ”קח ואכול אותו“, אמר לי המלאך. ”בפיך יהיה טעמו כדבש, אך לאחר שתבלע אותו הוא יהיה מר בבטנך!“
\v 10 לקחתי את הספר מהמלאך ואכלתי אותו. בפי היה טעמו כדבש, אך לאחר שבלעתי אותו כאבה בטני וחשתי במרירות.
\v 11 ”עליך לשוב ולנבא על ארצות, עמים, שבטים, שפות ומלכים רבים“, אמר אלי המלאך.
\c 11
\cp יא
\v 1 עתה ניתן לי מכשיר מדידה, מעין סרגל ארוך, ונאמר לי: ”קום ומדוד את היכל ה׳ ואת המזבח, וספור את המשתחווים בו.
\v 2 אך אל תמדוד את החצר שנמצאת מחוץ להיכל, כי היא ניתנה לגויים שירמסו את עיר הקודש במשך ארבעים־ושניים חודשים.
\v 3 אני אתן כוח וסמכות לשני העדים שלי לנבא 1260 יום בלבוש שק.“
\v 4 שני עדים אלה הם שתי המנורות ושני ענפי הזית העומדים לפני אלוהי הארץ.\f + \fr 11.4 \fl יא 4 \ft ראה זכריה ד\f*
\v 5 כל המנסה לפגוע בהם יומת באש אשר יוצאת מפיהם ושורפת את אויביהם.
\v 6 יש להם גם כוח וסמכות להפוך את הנהרות והימים לדם, ולהכות את הארץ בכל מגפה שיחפצו.
\v 7 כשיסיימו שני הנביאים את שלוש וחצי שנות עדותם, תכריז החיה שעולה מהתהום מלחמה נגדם, והיא תנצח ותהרוג אותם.
\v 8-9 במשך שלושה ימים וחצי תהיינה גוויותיהם מוטלות ברחובות העיר הגדולה, שנקראת בצדק סדום או מצרים, מקום שבו נצלב אדונם. אנשים רבים מכל הארצות, העמים, הגזעים והלשונות יראו גויות שני הנביאים, אבל לא יניחו לאיש לקברם כהלכה.
\v 10 תהיה שמחה כלל־עולמית – אנשים רבים ירקדו, יצהלו ואפילו יחלקו מתנות; הם יחוגו את מות שני הנביאים שהכאיבו ליושבי הארץ.
\v 11 אך כעבור שלושה ימים וחצי ייתן אלוהים רוח חיים בשני הנביאים, והם יקומו לתחייה! כל מי שיראה אותם יפחד מאוד.
\v 12 לאחר מכן תישמע קריאה רמה מן השמים: ”עלו הנה!“ והשניים יעלו לשמים בענן לנגד עיני שונאיהם.
\v 13 באותה שעה תהיה רעידת אדמה נוראה; עשירית העיר תיהרס ו־7000 איש ייהרגו. הנשארים בחיים יהיו אחוזי חלחלה ויתנו כבוד לאלוהי השמים.
\v 14 האסון השני חלף, אולם שלישי בא מיד בעקבותיו.
\v 15 כאשר תקע המלאך השביעי בשופרו נשמעו קולות רעמים בשמים: ”ממלכת העולם שייכת עתה לאדוננו ולמשיחו, והוא ימלוך לעולם ועד!“
\v 16 עשרים־וארבעה הזקנים, היושבים על כיסאותיהם לפני אלוהים, נפלו על פניהם, השתחוו לאלוהים
\v 17 וקראו: ”אנו מודים לך, ה׳ אלוהי צבאות אשר היה והווה, כי לבשת את כוחך הרב ומלכותך התחילה.
\v 18 עמי־העולם כעסו עליך, אך הגיעה העת שתכעס אתה עליהם! הגיע המועד לשפוט את המתים ולתת שכר לעבדיך – לנביאים ולכל המאמינים בשמך, לקטנים ולגדולים – ולהרוס את אלה שהשחיתו את הארץ.“
\v 19 לאחר מכן נפתח בשמים היכל ה׳ ובתוכו נראה ארון־הברית. ברקים הבריקו, רעמים רעמו, ברד כבד ירד על הארץ, נשמעו קולות ורעשים והאדמה רעדה.
\c 12
\cp יב
\v 1 עתה נראה בשמים חזיון נבואי מסתורי: אישה לבושה בשמש, הירח תחת רגליה ועל ראשה כתר בעל שנים־עשר כוכבים,
\v 2 כרעה ללדת וזעקה מכאבים וצירי לידה.
\v 3 לפתע הופיע תנין גדול שצבעו אדום כאש, בעל שבעה ראשים, עשר קרניים ועל ראשיו שבעה כתרים.
\v 4 בזנבו גרר אחריו התנין שליש מכוכבי השמים והשליכם ארצה. הוא עמד לפני האישה הכורעת ללדת, מוכן לבלוע את התינוק מיד עם הולדתו.
\v 5 האישה ילדה בן זכר שנועד לשלוט ביד חזקה על כל העמים. מיד נלקח הבן אל האלוהים ואל כיסאו,
\v 6 ואילו האישה ברחה אל המדבר, שם הכין לה אלוהים מקום מבטחים וכלכלה למשך 1260 יום.
\v 7 לאחר מכן פרצה מלחמה בשמים; מיכאל ומלאכיו נלחמו נגד התנין ומלאכיו הרעים.
\v 8 התנין ומלאכיו הובסו בקרב וגורשו מהשמים.
\v 9 התנין הנורא הזה – הנחש הקדמוני שנקרא מלשין ושטן, והמתעה את העולם כולו – הושלך ארצה עם מלאכיו.
\v 10 ואז שמעתי קול אדיר בשמים: ”סוף־סוף הגיעה ישועת אלוהים! אכן, גבורת אלוהים, מלכותו וסמכות משיחו הגיעו, כי השטן אשר קטרג על אחינו לפני אלוהים, יומם ולילה, הושלך ארצה!
\v 11 הם ניצחוהו בדם השה ובעדותם הנאמנה, כי לא חסו על חייהם והיו מוכנים להקריב את עצמם למוות.
\v 12 ”על כן שמחו שמים והשוכנים בהם! אך אוי לכם יושבי הארץ, כי השטן ירד אליכם בזעם גדול ובידיעה שזמנו קצר!“
\v 13 כאשר נוכח התנין כי הושלך ארצה, רדף אחרי האישה שילדה את בן הזכר.
\v 14 אולם לאישה ניתן זוג כנפי־נשר ענק כדי שתעוף אל המדבר, אל המקום שהוכן למענה. שם, הרחק מהנחש, מהתנין, יסופק לה כל מחסורה לתקופה של שלוש שנים וחצי.
\v 15 הנחש, שהמשיך לרדוף אחרי האישה, הוציא מפיו נהר מים שזרם לעבר האישה בניסיון להטביעה,
\v 16 אך הארץ באה לעזרת האישה; האדמה פתחה את פיה ובלעה את המים!
\v 17 והתנין, מרוגז מאוד על האישה, הלך להילחם נגד שאר ילדיה – הלא הם כל אלה ששומרים את דבר אלוהים ומעידים על ישוע המשיח. (התנין עמד על חוף הים והמתין).
\c 13
\cp יג
\v 1 עתה ראיתי חיה מוזרה עולה מן הים ולה שבעה ראשים, עשר קרניים ועל כל קרן כתר. על כל אחד משבעת ראשיה היו כתובים שמות גידופים, כל שם מקלל ומבזה את אלוהים.
\v 2 החיה נראתה כנמר, אך רגליה דמו לרגלי דוב ופיה דמה לפי אריה. התנין העניק לה את כוחו, את כסא מלכותו וסמכות רבה.
\v 3 אחד מראשי החיה נראה פצוע פצעי מוות, אך הפצעים הגלידו. העולם כולו התפעל מהפלא הזה, ואנשים רבים הלכו אחרי החיה.
\v 4 בני־האדם השתחוו לתנין מפני שהעניק לחיה כוח רב; הם השתחוו גם לחיה וקראו: ”מי ידמה לחיה? מי מסוגל להילחם נגדה?“
\v 5 החיה הורשתה לקלל ולחרף את שם ה׳, וניתנה לה סמכות לעשות כרצונה במשך ארבעים ושניים חודשים.
\v 6 היא פתחה את פיה, חרפה וניאצה את אלוהים, את שמו, את מקדשו ואת כל השוכנים בשמים.
\v 7 החיה הורשתה להילחם במאמינים ולנצחם. היא אף קיבלה שלטון על כל העמים, הארצות והשפות בעולם.
\v 8 כל בני־האדם אשר שמם לא נכתב בספר־החיים של השה הטבוח, לפני בריאת העולם, השתחוו לחיה הרעה.
\v 9 מי שמסוגל לשמוע שיקשיב היטב:
\v 10 על מי שנגזר להיאסר, ייאסר; מי שמיועד למות בחרב ימות בחרב. אולם אל תפחדו, כי זוהי לכם הזדמנות להוכיח את אמונתכם ואת כוח־עמידתכם.
\v 11 אחרי כן ראיתי חיה מוזרה אחרת עולה מן האדמה. היו לה שתי קרניים כקרני השה וקולה כקול התנין.
\v 12 לחיה השנייה ניתנו כוח וסמכות מאת החיה הראשונה, והיא הביאה לכך שכל הארץ ותושביה ישתחוו לחיה שפצעי־המוות שלה הגלידו.
\v 13 החיה השנייה חוללה ניסים ונפלאות; היא אפילו הורידה אש מן השמים לנגד עיני בני־האדם שצפו בה.
\v 14 באמצעות הניסים והנפלאות שניתן לה לחולל בנוכחות החיה הראשונה, היא הוליכה שולל את אנשי הארץ. היא ציוותה עליהם לבנות פסל בדמות החיה הראשונה שהוכתה מכת מוות אך שבה לתחייה.
\v 15 הותר לה להפיח רוח חיים בפסל, ואפילו להביאו לכדי דיבור. את כל אלה שסירבו להשתחוות לפסל בדמות החיה הראשונה, היא המיתה.
\v 16-17 החיה השנייה דרשה מכל בני־האדם – מקטן ועד גדול, מהעניים ומהעשירים, מהעבדים ומבני־החורין – לסמן סימן היכר מיוחד על ידם הימנית או על מצחם, (את שמה, או את הערך הגמטרי של שמה) כדי שאיש לא יוכל למכור או לקנות ללא סימן ההיכר של החיה.
\v 18 כאן דרושה תבונה. מי שיכול יפענח את מספר החיה, שהיא אדם והערך הגמטרי של שמו 666.
\c 14
\cp יד
\v 1 לאחר מכן ראיתי שה עומד על הר־ציון בירושלים, ואיתו 144,000 אנשים שנשאו על מצחם את שמו ואת שם אביו.
\v 2 מן השמים שמעתי קול כמים רבים וקול רעם גדול. הייתה זאת שירת מקהלה בליווי נגינת כנרים.
\v 3 האנשים הרבים האלה שרו שיר חדש לפני כיסא אלוהים, לפני ארבע החיות ולפני עשרים־וארבעה הזקנים. איש לא יכול היה ללמוד את השיר, מלבד 144,000 האנשים אשר נפדו ונגאלו מן הארץ.
\v 4 אנשים אלה לא טימאו את עצמם, אלא שמרו על טהרתם כבתולות.\f + \fr 14.4 \fl יד 4 \ft כלשונו: אלה הם אשר לא נגאלו בנשים, כי כבתולות המה.\f* הם ניקנו מתוך בני־האדם כקורבן מקודש לאלוהים ולשה, והם הולכים בעקבות השה לכל אשר ילך.
\v 5 הם חסרי דופי ומעולם לא הוציאו דבר־שקר מפיהם.
\v 6 לאחר מכן ראיתי מלאך אחר מעופף במרכז השמים, והוא נושא בפיו בשורה לכל בני־האדם – לכל הארצות, העמים, הגזעים והשפות.
\v 7 ”כבדו את אלוהים ויראו אותו!“ קרא המלאך בקול גדול. ”כי הגיעה שעתו לשפוט את העולם, השתחוו לבורא השמים, הארץ, הים ומקורותיו!“
\v 8 מלאך שני בא בעקבותיו וקרא: ”בבל נפלה! העיר הגדולה בבל נפלה, על שום שהסיתה את כל העמים להשתתף במעשי הזנות והטומאה שלה!“\f + \fr 14.8 \fl יד 8 \ft כלשונו: כי השקתה כל הדווים מיין חמת זנותה.\f*
\v 9 מלאך שלישי בא בעקבותיהם וקרא בקול: ”כל המשתחווה לחיה ולפסל־דמותה, וכל הנושא את סימן החיה על ידו או על מצחו,
\v 10 ישתה מיין זעם אלוהים, שנמזג בלתי־מהול בכוס זעמו של אלוהים, ויעונה באש וגופרית בנוכחות המלאכים הקדושים והשה.
\v 11 עשן ייסוריהם יעלה לנצח ולא ירווח להם ביום או בלילה, שכן השתחוו לחיה ולפסלה ונשאו את סימנה על מצחם או ידם.“
\v 12 זוהי הזדמנות למאמינים, ששומרים את מצוות אלוהים ואת אמונת המשיח, להוכיח את סבלנותם.
\v 13 שמעתי קול מן השמים מדבר אלי: ”כתוֹב: מעתה ואילך ברוכים המתים על אמונתם במשיח!“ והרוח אמר: ”כן, הם באמת ברוכים. עתה הם יקבלו את שכרם וינוחו מעמלם, כי מעשיהם הטובים מלווים אותם לכל מקום.“
\v 14 לאחר מכן השתנה המראה: ראיתי ענן לבן ועליו יושב אחד בדמות ”בן־אדם“. על ראשו כתר זהב ובידו מגל חד.
\v 15 מן המקדש יצא מלאך וקרא בקול גדול אל היושב על הענן: ”הנף את המגל והחל לקצור, כי הקמה בארץ בשלה והגיעה עת הקציר.“
\v 16 היושב על הענן הניף את מגלו על הארץ, והתבואה נקצרה.
\v 17 מלאך נוסף יצא מהיכל ה׳ וגם בידו מגל חד.
\v 18 עתה יצא מהמזבח מלאך אחר, אשר לו הסמכות והשלטון על האש, וקרא בקול אל המלאך שהחזיק במגל החד: ”הנף את מגלך החד ובצור את אשכולות הגפן בארץ, כי בשלו הענבים.“
\v 19 המלאך הניף את המגל על הארץ, בצר את אשכולות ענבי הארץ והשליכם אל היקב הגדול של זעם אלוהים.
\v 20 הענבים נדרכו ביקב מחוץ לעיר, ודם רב זרם מהיקב למרחק של כ־330 קילומטרים,\f + \fr 14.20 \fl יד 20 \ft כלשונו: 1600 ריס\f* ועומק הזרם כגובה רסן הסוס.
\c 15
\cp טו
\v 1 אחר כך ראיתי בשמים חזיון מסתורי נוסף: שבעה מלאכים נושאים שבע מגפות. אלה הן המכות האחרונות, כי יחד איתן בא הקץ לזעמו של אלוהים.
\v 2 ראיתי מולי מעין ים זכוכית ואש, ועליו עומדים כל אלה שהתגברו על החיה הרעה, על פסלה, על סימן החותם שלה ועל מספרה. כולם החזיקו בידיהם את כינורות האלוהים,
\v 3-4 ושרו את שירת משה עבד אלוהים ואת שירת השה: ”גדולים ונפלאים מעשיך, ה׳ אלוהי צבאות. צדק ואמת דרכיך, ה׳ מלך הגויים. מי לא ירא מפניך, ה׳? ומי לא ייתן כבוד לשמך? כי אתה לבדך קדוש. כל העמים יבואו וישתחוו לפניך, כי נגלו מעשיך הצודקים.“
\v 5 אחרי כן ראיתי את קודש הקודשים בהיכל השמים נפתח לרווחה,
\v 6 ומתוכו יצאו שבעת המלאכים שנשאו את שבע המכות. הם לבשו גלימות לבנות, צחורות וטהורות, ועל החזה חגרו חגורות זהב.
\v 7 אחת מארבע החיות הגישה לכל אחד מהשבעה קערת זהב מלאה בזעם האלוהים החי לנצח.
\v 8 ההיכל נמלא עשן מגבורתו של אלוהים ומכבודו, ואיש לא יכול היה להיכנס לתוכו עד שסיימו שבעת המלאכים להכות את הארץ בשבע המגפות.
\c 16
\cp טז
\v 1 שמעתי קול אדיר מן ההיכל אומר לשבעת המלאכים: ”לכו ורוקנו על הארץ את שבע הקערות שמכילות את זעם אלוהים!“
\v 2 המלאך הראשון עזב את ההיכל ורוקן את קערתו על הארץ. פצעים איומים, מבחילים ומכאיבים התפשטו על בשר האנשים, שנשאו את סימן החיה והשתחוו לפסלה. זו הייתה מכת שחין.
\v 3 המלאך השני רוקן את קערתו על הים, ומי הים הפכו לדם – כדם אנשים מתים – וכל נפש חיה בים מתה.
\v 4 המלאך השלישי רוקן את קערתו על הנהרות והמעיינות, ומימיהם הפכו לדם.
\v 5 שמעתי את מלאך המים מכריז: ”צדיק אתה במשפטיך, זה שהיה, ההווה והקדוש.
\v 6 אתה משלם לבני־האדם כגמולם! הם שפכו את דמם של נביאים ומאמינים רבים, וכעת אתה משקה אותם בדם!“
\v 7 ומן המזבח שמעתי קול: ”אכן, אמת וצדק משפטיך, ה׳ אלוהי צבאות.“
\v 8 המלאך הרביעי רוקן את קערתו על השמש, ואלוהים נתן לשמש רשות לצרוב באש את בשר בני־האדם.
\v 9 בני־האדם נצרבו מהחום הלוהט, וקיללו את שם האלוהים אשר הכה אותם במכות נוראות אלה. אף־על־פי־כן הם לא חזרו בתשובה ולא כיבדו את אלוהים.
\v 10 המלאך החמישי רוקן את קערתו על כסא המלכות של החיה, וחושך כיסה את ממלכתה. תושבי ממלכתה נשכו את לשונם מכאב
\v 11 וקיללו את אלוהי השמים, מפני שהביא עליהם את הפצעים והכאב, אך בכל זאת לא חדלו ממעשיהם המושחתים.
\v 12 המלאך השישי רוקן את קערתו על הנהר הגדול פרת, ומימיו התייבשו כדי להכין דרך למלכים הבאים מן המזרח.
\v 13 ראיתי מפי התנין, מפי החיה ומפי נביא השקר (החיה השנייה) יוצאות שלוש רוחות טמאות דומות לצפרדעים.
\v 14 היו אלה רוחות השדים שמחוללות ניסים ונפלאות; הן מגייסות את מלכי העולם למלחמה נגד אלוהים, ביום המשפט הגדול של אלוהי צבאות.
\v 15 ”שימו לב, הנני בא בשעה בלתי־צפויה – כגנב. ברוכים הממתינים לי בערנות ובשקידה, ומכינים את בגדיהם כדי שלא ילכו ערומים ומבוישים.“
\v 16 אז קיבצו רוחות השדים את כל צבאות העולם במקום הנקרא ”הר־מגידו“.
\v 17 המלאך השביעי רוקן את קערתו באוויר, ומכיסא אלוהים אשר בהיכל השמים נשמע קול אדיר: ”תם ונשלם!“\f + \fr 16.17 \fl טז 17 \ft כלשונו: היה נהייתה.\f*
\v 18 רעמים רעמו, ברקים הבריקו והתחוללה רעידת אדמה עצומה שכמוה לא הייתה בכל היסטוריה האנושית.
\v 19 העיר הגדולה נחלקה לשלושה, וערי העולם נחרבו. אלוהים זכר את מעשי השחיתות של בבל הגדולה ולכן השקה אותה ביין זעמו.
\v 20 איים שלמים נעלמו, הרים הפכו למישור,
\v 21 ומן השמים הומטרו על האנשים אבני־ברד שמשקלם כ־50 קילוגרם. בני־האדם חרפו וגידפו את אלוהים בגלל מכת הברד הנוראה.
\c 17
\cp יז
\v 1 אחד משבעת המלאכים שרוקנו את הקערות בא אלי ואמר: ”בוא איתי ואראה לך מה יקרה לזונה הגדולה, הידועה לשמצה שיושבת על מים רבים.
\v 2 מלכי העולם נאפו וזנו איתה, ותושבי העולם השתכרו מיין טומאתה.“
\v 3 המלאך נשא אותי ברוח אל המדבר, ושם ראיתי אישה יושבת על חיה אדומה בעלת שבעה ראשים ועשר קרניים, וכולה מלאה שמות גידופים נגד אלוהים.
\v 4 האישה עצמה הייתה לבושה באדום ובארגמן, וענדה תכשיטים רבים עשויים זהב, פנינים ואבני־חן יקרות. בידה החזיקה האישה כוס זהב שמלאה במעשיה המתועבים והטמאים,
\v 5 ועל מצחה הייתה כתובת בעלת משמעות נסתרת:
\pc בבל הגדולה, אם הזונות וכל מעשי התועבה בעולם!
\v 6 ראיתי שהאישה הייתה שיכורה, מדם המאמינים במשיח (שאותם הרגה), והבטתי בה בתמיהה גדולה.
\v 7 ”מדוע אתה מתפלא כל־כך?“ שאל אותי המלאך. ”אני אסביר לך מיהי האישה, ומיהי החיה בעלת שבעת הראשים ועשר הקרניים.
\v 8 החיה שראית כבר איננה, אך בקרוב תעלה מהתהום ותרד לאבדון. יושבי הארץ, אשר שמם אינו מופיע בספר החיים שנכתב לפני בריאת העולם, ישתוממו בראותם את החיה קמה לתחייה.
\v 9 על־מנת להבין את משמעות הדבר יש צורך בתבונה: שבעת הראשים הם שבעה הרים שעליהם יושבת האישה,
\v 10 אך הם גם שבעה מלכים; חמישה מהם כבר נפלו, השישי מולך עתה, והשביעי – שמלכותו תהיה קצרה – עדיין לא בא.
\v 11 החיה האדומה שהייתה תופיע כמלך שמיני, אך למעשה היא אחת מהשבעה, ולאחר מלכותה השנייה תרד לאבדון.
\v 12 ”עשר הקרניים הן עשרה מלכים שעדיין לא עלו למלוכה. הם ימלכו יחד עם החיה, אך מלכותם תהיה קצרה.
\v 13 עשרת המלכים הם בעלי דעה ומטרה אחידה. הם יפקידו את כל כוחם וסמכותם בידי החיה,
\v 14 וילחמו יחדיו נגד השה, אך השה ינצחם, שכן הוא אדון האדונים ומלך המלכים, והאנשים אשר איתו נקראו ונבחרו על־ידי ה׳, והם נאמנים לו.“
\v 15 המלאך המשיך ואמר: ”הימים, הנהרות והאגמים שעליהם יושבת האישה הם המוני אנשים מעמים ומגזעים שונים.
\v 16 ”החיה האדומה ועשר הקרניים, שמסמלות את עשרת המלכים שימלכו עם החיה, ישנאו את הזונה; הם יתנפלו עליה, יאכלו את בשרה, ואת הנותר ממנה ישרפו באש.
\v 17 אלוהים יביא אותם לעשות את רצונו: הוא יגרום לכך שיתאחדו ושיפקידו את כוחם ושלטונם בידי החיה, כדי שיתקיימו דברי אלוהים.
\v 18 האישה שראית בחזיון מסמלת את העיר הגדולה ששולטת על מלכי הארץ.“
\c 18
\cp יח
\v 1 אחרי כן ראיתי מלאך אחר יורד מן השמים. מלאך זה היה בעל סמכות גדולה וכוח רב, וזוהר כבודו האיר על כל הארץ.
\v 2 ”בבל הגדולה נפלה!“ קרא המלאך בקול אדיר. ”בבל הפכה למשכן שדים, ומחסה לרוחות טמאות ולעופות טמאים ושנואים.
\v 3 כי כל העמים שתו מיין זנותה; מלכי הארץ זנו ונאפו איתה, וסוחרי הארץ התעשרו מחיי התענוגות, המותרות והבזבוז שניהלה.“
\v 4 ואז שמעתי קול אחר מן השמים: ”צאו ממנה, עמי! אל תשתתפו בחטאיה, פן תיענשו כמוה!
\v 5 כי חטאותיה הגיעו עד השמים, ואלוהים מוכן לשפטה על פשעיה!
\v 6 שלמו לה כגמולה; השיבו לה כפליים מהמעשים הרעים שעשתה לאחרים. היא מזגה כוס תמרורים לאנשים רבים – מיזגו לה אתם שתי כוסות!
\v 7-8 השיבו לה צער וייסורים כמידת גאוותה ותענוגותיה! כי בלבה היא מתייהרת ואומרת: ʼאני מלכה שלטת – אינני אלמנה חסרת־אונים ולא אסבול צער וכאב!‘ משום כך ביום אחד היא תוכה בצער, מוות, אבל, רעב ותישרף באש, כי האלוהים השופט אותה הוא אל גיבור!“
\v 9 כשיביטו מלכי הארץ שזנו איתה בעשן העולה משריפתה, הם יבכו ויספדו.
\v 10 הם יעמדו מרחוק, כי יפחדו מעינוייה, ויקראו: ”אוי לך, בבל העיר הגדולה והחזקה! ברגע אחד בא משפטך ונחרץ דינך!“
\v 11 סוחרי הארץ יבכו ויתאבלו עליה, כי איש לא יקנה יותר את הסחורה שייבאו באוניות.
\v 12 היא הייתה הלקוחה הגדולה ביותר שלהם לקניית זהב, כסף, אבנים־יקרות, פנינים, בדים יקרים, ארגמן, משי, שני, עצי בושם למיניהם, כלי שנהב, כלי עץ יקרים, כלי נחושת, ברזל ושיש;
\v 13 קינמון, בשמים יקרים, יינות, שמן, סולת, קמח, בקר וצאן, סוסים, מרכבות, עבדים ואפילו נפשות אדם.
\v 14 ”כל הדברים היקרים שחמדת ואהבת כל־כך נלקחו ממך!“ יקראו הסוחרים. ”כל הפאר, ההדר והפינוקים אשר אהבת אבדו לך לעולמים!“
\v 15 הסוחרים אשר התעשרו ממנה יעמדו מרחוק, מתוך פחד ויראה מייסוריה, יתאבלו ויבכו:
\v 16 ”אוי, העיר הגדולה והיפה, העיר שדומה לאישה עטופה באריג משובח, אדום וארגמן, ומקושטת בזהב, באבנים יקרות ובפנינים,
\v 17 ברגע אחד ירד כל העושר הזה לטמיון!“ כל בעלי האוניות, רבי־החובלים ויורדי־הים האחרים יעמדו מרחוק,
\v 18 ובהביטם על עשנה עולה שמימה יקראו: ”היש עוד עיר גדולה כעיר הזאת?“
\v 19 הם יזרקו עפר על ראשם, יבכו, יספדו ויצעקו: ”אוי ואבוי לעיר הגדולה! היא העשירה את כולנו – את הסוחרים ואת יורדי־הים – ועתה, בשעה אחת הוחרבה…“
\v 20 גילו, השמים, שמחו על סופה! בני־אלוהים, השליחים והנביאים שמחו גם אתם, כי סוף־סוף שפט אותה אלוהים בשמכם!
\v 21 מלאך גיבור הרים אבן גדולה שנראתה כאבן־רחיים, השליכה בעוצמה אל תוך הים ואמר: ”כך תושלך בבל הגדולה ותיעלם לנצח!
\v 22 לא יישמע בקרבך קול זימרה, נגינת כינורות, חלילים וחצוצרות. לא יישמע אצלך קול מסגר בעבודתו או קול בעל־מלאכה אחר, ולא יישמע קול טחינת החיטה.
\v 23 לעולם לא יאיר בקרבך אור מנורה; לא ייערכו אצלך יותר חגיגות־חתונה, ולא תישמענה צהלות שמחה של חתן וכלה. ”כי הסוחרים שלך היו מנכבדי הארץ, ובקסמיך וכישופיך רימית את כל העמים.
\v 24 ”את אחראית לדם הנביאים, בני־האלוהים וכל אלה שנרצחו בארץ, כי דמם נמצא בך!“
\c 19
\cp יט
\v 1 לאחר מכן שמעתי קול אדיר שנשמע כקול המוני אנשים בשמים: ”הללויה! הודו לה׳! הישועה, הכבוד והעוז שייכים לאלוהינו,
\v 2 כי הוא שופט בצדק ובאמת. הוא העניש את הזונה הגדולה, אשר השחיתה את הארץ במעשי הזנות והניאוף שלה, ונקם את רצח עבדיו.“
\v 3 שוב ושוב קראו הקולות: ”הללויה! שריפתה תעלה עשן לעולם ועד!“
\v 4 עשרים־וארבעה הזקנים וארבע החיות נפלו על פניהם, השתחוו לאלוהים היושב על הכיסא וקראו: ”אמן! הללויה!“
\v 5-6 שוב שמעתי קול אשר נשמע כקול המון רב, כקול מים רבים, וקול רעמים חזקים. ”הללויה! כי אלוהינו, ה׳ צבאות, מולך!
\v 7 הבה נשמח, נגיל וניתן לו כבוד, כי הגיע מועד חתונת השה, וכלתו התכוננה לקראתו;
\v 8 ניתן לה ללבוש שמלה מאריג משובח, צח וטהור.“ (אריג משובח זה מסמל את מעשי הצדקה של בני־האלוהים).
\v 9 המלאך אמר אלי: ”כתוֹב: ברוכים המוזמנים אל חתונת השה.“ הוא הוסיף ואמר: ”אלה מילותיו של אלוהים עצמו!“
\v 10 נפלתי לרגליו כדי להשתחוות לו, אך הוא אמר אלי: ”קום, אל תשתחווה לי; אני עבד אלוהים כמוך וכאחיך המאמינים שנושאים את עדות ישוע. השתחווה לאלוהים! כי האמת שגילה ישוע היא שנתנה השראה לנביאים.“
\v 11 לאחר מכן ראיתי את השמים נפתחים וסוס לבן הופיע. שם רוכבו, ”נאמן ואמיתי“, והוא שופט ולוחם בצדק.
\v 12 עיניו כלהבת אש, על ראשו כתרים רבים, ועל מצחו כתוב שם שידוע לו בלבד.
\v 13 לבושו הוטבל בדם, ושמו נקרא ”דבר האלוהים“.
\v 14 צבאות השמים, לבושים מדים לבנים מאריג משובח וטהור, דהרו בעקבותיו על סוסיהם הלבנים.
\v 15 מפי הרוכב יצאה חרב חדה, שמיועדת להכות את הגויים שבהם ישלוט בשוט ברזל, וברגליו דרך את ענבי הזעם של ה׳ אלוהי צבאות.
\v 16 על בגדו ועל ירכו כתוב: ”מלך המלכים ואדון האדונים.“
\v 17 לאחר מכן ראיתי מלאך עומד לבדו באור השמש המסנוור. הוא קרא בקול אדיר אל כל העופות המעופפים במרכז השמים: ”בואו אל הסעודה הגדולה של אלוהים!
\v 18 בואו איכלו בשר מלכים, קציני־צבא, גנרלים, גיבורים; בשר סוסים ופרשים, בשר עבדים ובני־חורין, מקטן ועד גדול.“
\v 19 ראיתי את החיה, את מלכי הארץ ואת צבאותיהם נאספים יחד, כדי להילחם נגד הרוכב על הסוס ונגד צבאו.
\v 20 אולם החיה הרעה נתפסה, ויחד איתה נתפס נביא השקר (בדמות החיה השנייה), שחולל את הניסים והנפלאות בנוכחותה – ניסים שהתעו את נושאי אות החותם ואת המשתחווים לפסלה. החיה הרעה ונביא השקר הושלכו חיים לאגם האש שבוער בגופרית,
\v 21 וכל צבאם נהרג בחרב שיצאה מפי הרוכב על הסוס. ועופות השמים טרפו בתאווה את בשרם.
\c 20
\cp כ
\v 1 אחרי כן ראיתי מלאך יורד מן השמים, ובידו מפתח התהום ושרשרת גדולה וכבדה.
\v 2 המלאך תפס את התנין – הלא הוא הנחש הקדמוני, המלשין, השטן – וכבלו בשרשרת למשך אלף שנים.
\v 3 המלאך השליכו אל התהום, סגר ונעל את פי התהום, כדי שהשטן לא יוכל להתעות יותר את העמים עד שיחלפו אלף השנים. בתום אלף השנים הוא ישוחרר לזמן קצר.
\v 4 לאחר מכן ראיתי כיסאות שעליהם ישבו מקבלי סמכות המשפט. ראיתי גם את נשמותיהם של אלה אשר נרצחו על־שום עדותם למען ישוע המשיח ולמען דבר אלוהים, ואת נשמותיהם של אלה אשר לא השתחוו לחיה ולפסלה, ולא נשאו את אות החותם של החיה על מצחם או זרועם. כל אלה קמו לתחייה ומלכו עם המשיח אלף שנים.
\v 5 זאת תחיית המתים הראשונה. (יתר המתים קמו לתחייה רק לאחר אלף השנים).
\v 6 ברוכים וקדושים אלה שקמים בתחייה הראשונה; המוות השני לא יפגע בהם, כי יהיו כוהנים לאלוהים ולמשיחו וימלכו איתו אלף שנים.
\v 7 בתום אלף השנים ישוחרר השטן ממאסרו.
\v 8 הוא ילך להתעות את עמי־העולם – את גוג ומגוג שמספר צבאם כחול אשר על שפת הים – ויסיתם להילחם נגד אלוהים.
\v 9 הצבא האדיר הזה יעלה ויתפשט על מרחבי הארץ, ויתקיף את מחנה בני־אלוהים ואת (ירושלים) העיר האהובה. ברם אלוהים יוריד עליהם אש מן השמים שתשרוף אותם.
\v 10 השטן אשר הסיתם יושלך לאגם אש וגופרית, מקום שאליו הושלכו החיה ונביא השקר, והם יתייסרו יומם ולילה לעולם ועד.
\v 11 לאחר מכן ראיתי כיסא גדול ולבן, וראיתי גם את היושב עליו – זה אשר מפניו נמלטו הארץ והשמים, אך לא מצאו מקום להסתתר.
\v 12 ראיתי את המתים, את הקטנים והגדולים, עומדים לפני כיסא אלוהים; ראיתי ספרים נפתחים, ביניהם גם ספר החיים, והמתים נשפטו לפי מעשיהם הכתובים בספרים.
\v 13 הים נאלץ להשיב את המתים הקבורים בו. גם המוות והשאול נאלצו להשיב את מתיהם, וכל אחד נשפט בהתאם למעשיו.
\v 14 המוות והשאול הושלכו לאגם האש, שהוא המוות השני.
\v 15 כל אלה שלא נכתב שמם בספר החיים הושלכו גם הם לאגם האש.
\c 21
\cp כא
\v 1 לאחר מכן ראיתי שמים חדשים וארץ חדשה ללא ימים, כי השמים והארץ שקיימים היום נעלמו.
\v 2 ראיתי גם את עיר הקודש, ירושלים החדשה, יורדת מן השמים מאת אלוהים. היא נראתה הדורה ככלה בחתונתה.
\v 3 שמעתי קול רם מכיסא המלכות: ”מעונו של אלוהים הוא בין בני־האדם; אלוהים יחיה איתם והם יהיו לו לעם.
\v 4 הוא ימחה מעיניהם כל דמעה, ולא יהיה יותר מוות, אבל, קריאות צער או כאב. כל אלה ייעלמו לנצח!“
\v 5 היושב על כיסא המלכות הכריז: ”אני עושה הכול חדש!“ הוא פנה אלי ואמר: ”כתוב את אשר אומר לך, כי דברים אלה נכונים ואמיתיים:
\v 6 תם ונשלם! אני האלף והתו – ההתחלה והסוף. את הצמא אשקה ממעיין מי־החיים חינם!
\v 7 המנצח יירש את כל הברכות האלה; אני אהיה לו לאלוהים והוא יהיה לי לבן.
\v 8 אך מוגי־הלב שמפנים לי את גבם, חסרי האמונה, הפושעים, המושחתים, הרוצחים, הנואפים, עובדי האלילים וכל השקרנים, יושלכו לאגם הבוער באש וגופרית אשר הוא המוות השני.“
\v 9 אחד משבעת המלאכים, שנשאו את שבע הקערות המלאות בשבע המגפות, ניגש אלי ואמר: ”בוא איתי ואראה לך את הכלה – את אשת השה.“
\v 10 הוא נשא אותי ברוח אל הר גדול וגבוה, והראה לי את ירושלים עיר־הקודש יורדת מן השמים מאת אלוהים.
\v 11 העיר הייתה מלאה כבוד אלוהים; היא זרחה והקרינה נוגה כשל אבן יקרה שמבהיקה כבדולח.
\v 12 לעיר הייתה חומה גדולה וגבוהה ובה שנים־עשר שערים, ובכל שער עמד מלאך. על השערים היו כתובים שמות שנים־עשר שבטי ישראל.
\v 13 שלושה שערים היו בצד מזרח, שלושה בצד צפון, שלושה בצד דרום ושלושה בצד מערב.
\v 14 לחומת העיר היו שנים־עשר יסודות ועליהם כתובים שמות שנים־עשר שליחי השה.
\v 15 המלאך אשר דיבר אלי החזיק בידו מכשיר־מדידה עשוי זהב, כדי למדוד את העיר, את שעריה ואת חומתה.
\v 16 במדדו את העיר הוא נוכח לדעת שצורתה ריבועית – אורכה שווה לרוחבה. למעשה, צורת העיר כקובייה; כל הצלעות שוות – אורך, רוחב וגובה, כל צלע כ־2400 קילומטרים.\f + \fr 21.16 \fl כא 16 \ft כלשונו: 12,000 ריס\f*
\v 17 המלאך מדד את עובי החומה ונוכח לדעת שעובייה כ־65 מטרים.\f + \fr 21.17 \fl כא 17 \ft כלשונו: 144 אמות\f*
\v 18 העיר עצמה הייתה עשויה זהב טהור ושקוף כזכוכית זכה ועדינה. החומה הייתה עשויה אבן־ישפה יקרה,
\v 19 ובנויה של שתים־עשרה שכבות של אבני־יסוד משובצות באבני־חן יקרות. אבן היסוד הראשונה משובצת בישפה אבן היסוד השנייה משובצת בספיר אבן היסוד השלישית משובצת בשבו אבן היסוד הרביעית משובצת בברקת
\v 20 אבן היסוד החמישית משובצת ביהלום אבן היסוד השישית משובצת באודם אבן היסוד השביעית משובצת בתרשיש אבן היסוד השמינית משובצת בשוהם אבן היסוד התשיעית משובצת בפטדה אבן היסוד העשירית משובצת בנופך אבן היסוד האחת־עשרה משובצת בלשם אבן היסוד השתים־עשרה משובצת באחלמה.
\v 21 שנים־עשר השערים היו שתים־עשרה פנינים – כל שער פנינה. רחובה המרכזי של העיר מרוצף זהב טהור ושקוף כזכוכית.
\v 22 לא הבחנתי בהיכל בעיר, כי היכל העיר הוא ה׳ אלוהי צבאות והשה.
\v 23 העיר הנפלאה הזאת אינה זקוקה לאור השמש או לאור הירח, שכן כבוד אלוהים וכבוד השה מאירים אותה באור רב.
\v 24 עמי העולם יחיו לאורה, ומלכי העולם יביאו אליה את כבודם ותפארתם.
\v 25 שערי העיר לא ייסגרו לעולם; הם יהיו פתוחים כל היום, כי לא יהיה לילה בעיר.
\v 26 כבודם ותפארתם של כל העמים יובאו אליה.
\v 27 עיר זאת תהיה קדושה וטהורה; לא יהיה בתוכה כל דבר טמא, לא יהיו בה חוטאים, שקרנים, נואפים ופושעים. רק הכתובים בספר־החיים של השה ייכנסו לעיר.
\c 22
\cp כב
\v 1 לאחר מכן הוא הראה לי נהר מים חיים, זכים כבדולח, יוצא מכיסא האלוהים והשה
\v 2 וזורם אל הרחוב המרכזי. על כל אחת משתי גדות הנהר היה נטוע עץ־חיים שנושא שנים־עשר סוגי פירות, בכל חודש פרי אחר, ועלי העץ משמשים כתרופה לעמים השונים.
\v 3 בעיר הקודש לא יהיה יותר כל דבר רע וטמא, כי יהיה בה כיסא המלכות של אלוהים והשה, ועבדיו ישרתוהו.
\v 4 עבדיו יראו את פניו, ושמו יהיה כתוב על מצחם.
\v 5 לא יהיה יותר לילה, ולא יהיה צורך בנרות או באור השמש, כי ה׳ אלוהים יאיר להם, והם ימלכו לעולם ועד.
\v 6 ”דברים אלה אמיתיים ונכונים“, אמר לי המלאך. ”האלוהים אשר מעניק השראה לנביאים שלח את מלאכו להראות לעבדיו את אשר יתרחש בקרוב.“
\v 7 ”אני בא במהרה!“ אמר ישוע. ”ברוכים השומרים את דברי הנבואה של הספר הזה.“
\v 8 אני, יוחנן, שמעתי וראיתי את כל הדברים האלה. כאשר שמעתי וראיתי אותם, נפלתי לרגלי המלאך שהראה לי את כל זאת. כאשר עמדתי להשתחוות לו,
\v 9 הוא עצר בעדי ואמר: ”לא, אל תשתחווה לי, כי אני עבד המשיח כמוך, כאחיך המאמינים, כנביאים וככל השומרים את דברי הספר הזה. עליך להשתחוות לאלוהים.“
\v 10 המלאך הורה לי במפורש: ”אל תחתום את הדברים שכתבת, כי קרוב מועד התרחשותם.
\v 11 עד אז הגזלן ימשיך לגזול, הטמא ימשיך במעשי טומאתו; הצדיק יוסיף על צדקתו, והקדוש יוסיף על קדושתו.“
\v 12 ”אני בא במהרה,“ אמר ישוע, ”ואביא איתי שכר שאותו אשלם לכל איש כגמולו.
\v 13 אני האלף והתו, ההתחלה והסוף, הראשון והאחרון.“
\v 14 ברוכים המכבסים את גלימותיהם (והשומרים את מצוותיו), על־מנת לזכות בפרי עץ־החיים ולהיכנס לעיר דרך השערים.
\v 15 הכלבים, המכשפים, הזונים, הרוצחים, עובדי האלילים, אוהבי השקר והרמאים יישארו מחוץ לעיר.
\v 16 ”אני, ישוע, שלחתי את מלאכי אליך כדי לספר דברים אלה לקהילות. אני שורש דויד וצאצאו, אני כוכב נוגה השחר.“
\v 17 ”בוא!“ קוראים הרוח והכלה. וכל השומע את קריאתם יאמר: ”בוא!“ בואו, כל הצמאים, שתו את מים־החיים – מתנת חינם לכל מי שרוצה.
\v 18 אני מזהיר את כל קוראי הספר הזה: כל המוסיף על הכתוב יוסיף לו אלוהים את המגפות שכתובות בספר הזה!
\v 19 כל הגורע מדברי הספר הזה, יגרע אלוהים את חלקו מעץ־החיים ומעיר הקודש שנזכרים בספר הזה.
\v 20 המעיד עדות זאת אומר: ”אכן, אני בא במהרה!“ אמן! בואה־נא, אדון ישוע!
\v 21 חסד ישוע המשיח אדוננו יהיה עם כל המאמינים. – אמן.